סמיכת זקנים – הבדלי גרסאות

מממצאים מסוימים ניתן ללמוד שעוד בשנת [[ד'תתנ"ד]] המשיכה הסמיכה במקומות מסוימים בארץ ישראל{{הערה|{{דעת|ח.י. בורנשטיין|kitveyet/hatkufa/burnstein-mishpat.htm|משפט הסמיכה וקורותיה}}.}}. מנגד, באגרת ששלח ראש הגולה [[דניאל בן חסדאי]], נכתב ש'ידוע וגלוי' שהסמיכה בארץ ישראל נפסקה עם פטירת ר' [[דניאל בן עזריה]] ראש [[ישיבת גאון יעקב]], בשנת [[ד'תתכ"ב]]{{הערה|1=ראו [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23218&st=&pgnum=13 כאן]}}. ולדעת הרב [[מנחם מנדל כשר]], הסמיכה בארץ ישראל בזמן הגאונים לא הייתה ממש לדון דיני קנסות וכדומה, אלא רק לדמיון וזכר{{הערה|סוד העיבור עמ' 100, וכעין מה שנכתב באגרות [[שמואל בן עלי]]: "ואם יאמר האומר כי ימים רבים לישראל בלא סמיכה בראותו האמור כי אין סמיכה בחוץ לארץ, יש לאל מליהם להשיבו ולהרגיעו כי האמור אין סמיכה בחוץ לארץ הני מילי לדון דיני קנסות, אבל לדיני הודאות והלוואות יש סמיכה". בדומה לזה רב שרירא גאון משתמש ב[[אגרת רב שרירא גאון|אגרתו]] במונח 'סמיכה' כדי לתאר מינוי גאונים ואבות בתי דין בבבל, על אף שאין סמיכה בחוץ לארץ.}}.

 

 

==חידוש הסמיכה==