תאונת דרכים – הבדלי גרסאות

'''חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975''' הביא לרפורמה יסודית בתחום ה[[פיצוי]] לנפגעי תאונות דרכים בישראל. לפני חקיקתו היה תחום זה כפוף ל[[דיני הנזיקין]] המסורתיים. הקושי המרכזי נבע מכך שהנפגע בתאונה נדרש להוכיח שנזקו נגרם על ידי [[התרשלות]]ו של הנתבע כדי לזכות בפיצוי. אם גורם הנזק לא התרשל, אם לא ניתן היה להוכיח שגורם הנזק התרשל, אם גורם הנזק לא נמצא, או אם הנזק נגרם באשמת הנפגע עצמו - לא הייתה זכות לפיצוי. [[חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים]] נועד להבטיח שכל נפגע בתאונת דרכים יפוצה. לשם כך הוטלה אחריות מוחלטת על כל נהג המעורב בתאונה כלפי הנפגעים בתאונה וחובת [[ביטוח]] בגין האחריות הפוטנציאלית וכן בגין נזק שעלול להיגרם לנהג בתאונה עצמית.