הגניוס היהודי – הבדלי גרסאות

כבר ב-1953 כתב המתמטיקאי הנודע, [[נורברט וינר]] על התופעה של רבנים, שנחשבו חכמים, ששידכו ילדיהם לילדי רבנים כמוהם או לילדי סוחרים מצליחים וכך המשיכו את הדורות{{הערה|[http://www.nrg.co.il/online/16/ART2/108/301.html מאחורי המיתוס של הגניוס היהודי]}}.

[[סטיבן פינקר]], [[פסיכולוג]]-[[ניסוי]]י [[יהודי]]-קנדי, פרופסור לפסיכולוגיה ב[[אוניברסיטת הרווארד]] ומומחה במדעי ה[[קוגניציה]] סבורציין שהתרבות היהודית מעודדת את הלמידה ותלמידים גרועים עלולים למצוא עצמם בחוסר יכולת להשיג שידוך,. הוא לא פסל את האפשרות ומשוםשמשום כך התרחש בתוך העם היהודי תהליך [[ברירה טבעית]] - הפרטים האינטליגנטיים בחברה זכו ליתרון משמעותי בתוכה ולכן התרבו יותר וגרמו לשינוי המאגר הגנטי של העם היהודי{{הערה|[http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000774345 יהודי ארצות הברית משכילים והישגיים פחות; איך זה ישפיע עלינו?]}}. גם בתקופה המודרנית, בחברה היהודית החרדית, עדיין נהוג מוסד השידוכים ויש קריטריונים לבחירת בני הזוג. בבחירת החתן בודקים את הייחוס שלו, האם בין אבותיו היו רבנים חשובים ובודקים גם את הצטיינותו בלימודים, האם יש לו סיכוי להתמנות לתפקיד דיין{{הערה|[http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=9294 שידוכים וזוגיות בחברה החרדית]}}. תאוריה זו פופולרית בציבור, אך לא הוצגו לה ראיות ממשיות במחקר הגנטיקה.