דב גרונר – הבדלי גרסאות

סוגיית החנינה דוברה רבות בקרב היישוב היהודי. היו ביישוב היהודי שסברו שאם גרונר יחתום על בקשת ערעור על גזר-הדין, הוא יקבל חנינה. אחרים ביישוב, ובפרט במפקדת האצ"ל, סברו שהשלטון הבריטי לעולם לא ייענה לתביעת החנינה וימתיק את עונשו, אלא ינצלו את הבקשה לקרקס תקשורתי ולהישג עקרוני נגד המחתרות. על-כן באצ"ל התקדש העקרון שאין נותנים לחייל העומד בצל הגרדום פקודה כיצד לנהוג. ב-29 בינואר פנה מנחם בגין לרב הראשי [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] בבקשה שיחזור בו מחתימתו בבקשת החנינה לגרונר. בגין ביקש מהרב לבקר בדחיפות אצל גרונר בעניין זה משום שסבר שהחתימה רק תזרז את הוצאתו להורג. במכתבו הסביר:" כב' הרב הוטעה ואני חוזר על אזהרתי החמורה, כי החתימה הזאת כמוה כחתימת גזר-גורלו של הנידון... על כן אבקש את כב' הרב, בשם אותה מצווה עתיקה של קיום נפש בישראל, לבקר ללא דחוי אצל גרונר ולהודיעו, כי כב' הרב מבטל את הַצַוו המוסרי, שהטיל עליו בפגישה."<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://otzarot.org.il/Letter?id=jDqDjzEtkl7i80yLqa8B|הכותב=מנחם בגין|כותרת=חרדה עמוקה ביותר לחיי אחינו דב גרונר|אתר=אוצרות|תאריך=29 בינואר 1947}}</ref>