פאנור – הבדלי גרסאות

לנוכח החשכת ולינור ומות אביו, הפר פאנור את הגלות שכפו עליו הולאר ובא לטיריון. שם נאם בפני הנולדור והאיץ בהם לעזוב את ולינור, שעתה, בהחשכתה, לא עדיפה על פני הארץ התיכונה הגדולה, בה יהיו חופשיים מעול הולאר. הוא נתן למלקור את הכינוי מורגות (Morgoth), האויב השחור, ונשבע יחד עם שבעת בניו לרדוף אחריו ואחרי כל מי שיחזיק בסילמריל, [[איינו]], עלף או כל יצור אחר. כמעט כל הנולדור החליטו לצאת עם פאנור לארץ התיכונה, אך הם נחלקו לשתי סיעות, הקטנה בהנהגת פאנור, והגדולה בהנהגת פינגולפין. כדי לחצות את הים לארץ התיכונה נזקקו הנולדור לספינות שלא היו להם. לכן הוביל פאנור את עמו לאלקולונדה (Alqualondë), נמל עלפי הטלרי שהיו טובי בוני הספינות. כשסירבו הטלרי, שראו במעשי הנולדור מרד גלוי בולאר, לתת להם את ספינותיהם, פרצה תגרה בין העלפים, הראשונה שהייתה באמן. הטלרי, אף שהיו רבים יותר, היו חסרים את השריון והחרבות שהיו לנולדור, הנפחים, והם הובסו ורבים מהם נהרגו. הנולדור לקחו את ספינות הטלרי, ושטו אתן צפונה. אך הספינות לא הכילו את כל הגולים, וחלקם התקדמו צפונה ברגל.

 

 

מדרנגיסט הוביל פאנור את עמו ל[[היתלום]], ושם, טרם עלה הירח לראשונה, תקף אותם צבא [[אורקים]] של מלקור. בקרב הזה ניגפו האורקים לחלוטין, כי הנולדור היו עדיין חזקים ואדירים, ותלאות הארץ התיכונה עדיין לא השפיעו עליהם. אבל פאנור המטורף רדף אחרי האויב רחוק ונקלע למארב בלרוגים. גותמוג (Gothmog), שר הבלרוגים פצע אותו אנושות, וכעבור זמן לא רב, באיתל סיריון (Eithel Sirion), באר הסיריון, מת פאנור, ב-1497 לשנות העצים. במותו הבין פאנור כי את עוצמת האויב לא יוכלו העלפים לנצח, אבל קילל את מלקור וציווה על בניו לשמור על שבועתם.