שמואל שלמה בוירסקי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 26:
בוירסקי בעצמו כתב סט שלם של מגילות כשרות של כל ספרי נביאים וכתובים (בנוסף לחמשה חומשי תורה) ומסר אותם ל[[בית הכנסת החורבה]]. הוא גם כתב עותק נוסף של [[ספר תהלים]], ששלח לאחיו שהיה גר בבריסק. בוירסקי התכוון לאמץ את הקריאה ממגילות עם אמירת [[ברכה]] מיוחדת: "בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקרות בכתובים." אף על פי שברכה זו מופיעה ב[[מסכת סופרים]], היא לא מובאת להלכה בפוסקים הראשונים והאחרונים.{{הערה|מסכת סופרים יד:א. יש לציין שבמסכת סופרים שלנו, נוסח הברכה הוא "לקרות בכתבי הקודש" ולא "לקרות בכתובים". אין גירסא אחרת במהדורות המודפסות של מסכת סופרים של המאה ה-19, ואם כן סביר להניח שבוירסקי צטט את מסכת סופרים בעל פה, ובצורה לא מדוייקת.}} היהדות המודרנית נטתה להיזהר מאוד מאמירת ברכות שאינן סטנדרטיות, ולכן הפסק לברך ברכה זו נחשבה כחידוש גדול.
 
בוירסקי מזכיר במפורש כוונות משיחיות של הפרויקט לשחזר את הצורה העתיקה של כתיבת כתבי קודש, כפי שהוא מזכיר את תחייתן של דמויות מהתנ"ך. נראה שזה חלק ממגמה כללית בקרב יהודי המאה התשע-עשרה, שהשיבו מנהגים קדומים - כמו ה"מנהג" לגור [[ארץ ישראל|בארץ-ישראל]], אך גם (בהמשך במאה התשע-עשרה, במזרח אירופה) שיטות כגון לבושנסיונות ל[[תכלתחידוש מצוות התכלת]] ב[[ציצית]], והרבונסיונו של הרב [[צבי הירש קלישר]] אפילול[[חידוש רצהעבודת להחזירהקורבנות|חדש את עבודת הקרבנות]]. (העובדה שבוירסקי כתב ספר על הקרבנות - חלק א של עמודי שש, יכולה להיות עוד דוגמה של תופעה זו.){{דרוש מקור}}
 
=== שימוש פרטי בספרי תורה, על ידי יחידים בבית ===
בוירסקי קבעסבר שכאשר אדם קורא מתוך ספר תורה כשר, חייב לברך לפניו, כמו בקריאה ציבורית.{{הערה|עמודי שש, חלק ב, דף ב ע"א.}} ההלכה המסורתית קובעת שמספיק לברך על לימוד תורה פעם אחת ביום, ושוב אין צורך לברך על לימוד תורה פרטי נוסף שעוסק בה במשך היום.
 
== חשיבות עבודתו לחוקרי המאה העשרים של כתר ארם צובא ==