חרבת ב"ק – הבדלי גרסאות

מצד שני, חשוב לציין שבאותה תקופה "עיסוק חקלאי מובהק היה נדיר"{{הערה|צבי קרגילה, היישוב היהודי בארץ-ישראל בתקופת הכיבוש המצרי, עמ' 138.}}. בין היתר בשלמפני שהחוק העות'מאני אסר על מכירת אדמות ליהודים בארץ. במפקד האוכלוסין של צפת בשנת 1839 מוזכרים שני עובדי אדמה בלבד (לא ברור האם מדובר במשפחת ב"ק).{{הערה|צבי קרגילה, היישוב היהודי בארץ-ישראל בתקופת הכיבוש המצרי, עמ' 136.}} לכך אפשר לצרף את עדותו של כומר שביקר בארץ ב-1840, והופתע מהמאמץ לעודד התיישבות חקלאית יהודית, מפני שחשב שהיא חסרת סיכוי.{{הערה|נתן שור, תור הזהב של ספרות הנוסעים: רשומות ועדויות לקורות היישוב היהודי בארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-19 (ירושלים: אריאל, 1986), עמ' 79.}} ראיות אלה מצטרפות לכדי הבנה שהתיישבותו החקלאית של ב"ק, גם אם לא הייתה דוגמת מופת למשק חקלאי, כן הייתה מיוחדת, והיוותה את הסימן הראשון להתעוררות החקלאות היהודית. לכן יש הקובעים כי הזיקה היהודית לחקלאות "נמשכה משנות השלושים של המאה ה-19 ועד ראשית המאה העשרים".{{הערה|שם=ישראל-226}}