קטאנה – הבדלי גרסאות

כאשר דנים בקטאנה, לרוב הכוונה היא לחרב המסורתית שבה השתמשו [[סמוראי|הסמוראים]] - חרב מעוקלת, בעלת [[להב]] חד-צדדי וניצב ארוך המאפשר אחיזה בשתי הידיים, כיוון שמשקלה נע בין 1 [[קילוגרם]] עד 1.5 [[קילוגרם]]. אורך הלהב נע בדרך כלל בין 60 ל-80 [[סנטימטר]]ים. בדרך כלל הסמוראים חגרו את הקאטנה יחד עם [[ואקיזאשי]] (חרב יפנית קצרה). שילוב זה של שתי החרבות נקרא "דאישו" (daisho), וייצג את [[מעמד|מעמדו]] ה[[חברתי]] של הסמוראי. הנדן של הקאטנה, נקרא "סאיה" (saya). השימוש הרגיל בחרב הוא לחיתוך ושיסוף, אם כי גם דקירות אפשריות. בדרך כלל מחזיקים את הקטאנה בשתי ידיים, אך ניתן להחזיקה גם ביד אחת, וחוגרים אותה כך שהלהב פונה כלפי מעלה. השימוש העיקרי בקטאנה לא היה בשדה הקרב - שם הסמוראים השתמשו בעיקר ב[[חץ וקשת]] מסוג [[יומי]] וב[[חנית|חניתות]] מסוג [[יארי]], והחרב הייתה נשק ל[[הגנה עצמית]] - אלא בחיים האזרחיים, שם שימשה כנשק מרכזי ב[[אמנויות לחימה]] רבות, ב[[קנגו]], וב[[דו-קרב]]ות רבים בערים ובתוך מבנים כגון [[טירה|טירות]].

 

 

תהליך חישול הקטאנה היה ארוך ומורכב ושוכלל לדרגת אמנות. הקטאנה מורכבת מ[[פלדה]] ממספר סוגים: קצה החיתוך בלהב חושל מפלדה חזקה, קשה וחדה במיוחד בעוד שלב הלהב וגוף החרב חושל מפלדה חזקה וגמישה. שילוב זה יצר [[להב]] חזק וחד שיכל לעמוד ב[[כוח (פיזיקה)|כוחות]] וה[[מאמץ (מכניקה)|מאמצים]] הנוצרים מחיתוך חומר קשה וספיגת מכות וזעזועים. הלהבים הטובים והאיכותיים ביותר, בידיהם של סמוראים חזקים ומיומנים, היו חזקים מספיק כדי לחתוך דרך [[קסדה|קסדת]] ה[[קאבוטו]].