ג'ו ג'יטסו – הבדלי גרסאות

|מייסד=לא ידוע. פותחה לאורך השנים על ידי [[סמוראי|סמוראים]]ים ואזרחים

'''גּ'וּ גּ'וּטְסוּ''' (או '''גּ'וּ גּ'יטְסוּ''', {{שם בשפת המקור|שפה=יפנית|קובץ=Ja-Jujutsu.oga|שם=柔術}}) הוא שם של [[אמנות לחימה]] [[יפן|יפנית]] בה עשו שימוש ה[[סמוראי]]ם. משמעות המילים ג'ו ג'יטסו היא "תורת הנסיגה", כלומר: על ידי כניעה מדומה מגיעים לניצחון.{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:0|{{צ-ספר|מחבר=יוסף אבירם, מאיר בניהו, עמנואל גיל, רפאל פנון|שם=אנציקלופדיה לספורט ולתרבות הגוף|מו"ל=עם עובד|שנת הוצאה=1959|עמ=241|כרך=ראשון}}}} כמו כן טכניקת הג'ו ג'וטסו מהווה חלק נכבד מהסילבוס של אמנויות לחימה נוספות, ביניהן [[קרב מגע]] ו[[דניס הישרדות]].

ראוי להבדיל בין הג'ו ג'וטסו, ששימשה כאמור את ה[[סמוראי]] "איש הצבאה[[צבא]]", ובין ה[[נין ג'וטסו]], שיטת לחימתם של ה[[נינג'ה]] - "סוכני החרש", "המרגלים" ו"אנשי הלוחמה הזעירה", ב[[היסטוריה של יפן|תקופה הפיאודלית ביפן]].

להבדיל מאמנויות לחימה אחרות כמו [[קראטה]], ג'ודו או אייקידו להן יש אב מתווה-דרך ממנו התפתחה השיטה, אין מקור רשמי שידוע שממנו התפתח הג'ו ג'וטסו. בכתבים עתיקים שנמצאו באזורים שונים בסיןב[[סין]] נראים תרשימי טכניקות שונות המזכירות את הטכניקות של הג'ו ג'וטסו אך המופע הראשון הידוע של השיטה היה בשנת [[1650]], על ידי רופא יפני שחי בסיןב[[סין]], והציג את השיטה במעמד 10 סמוראים. במשך למעלה ממאתיםמ-200 שנה נשמרה השיטה בסוד בחוג מצומצם של כת הסמוראים. בסוף המאה התשע-עשרה, סטודנט יפני בשם קאנו הוציא מהשיטה את התרגילים המסוכנים ושיווה לה אופי ספורטיבי, ואז התפשטה אמנות הלחימה הזו ברחבי [[יפן]].{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:0}}

[[כלי נשק|כלי הנשק]] המרכזי של הסמוראי הייתה [[חרב יפנית|החרב היפנית]] – [[קטאנה]]. תורת הלחימה בחרבב[[חרב]] נקראה קן ג'יטסו ("טכניקת חרב") והיא לימדה שימוש נכון בחרב, [[שליפה (נשק)|שליפה]] וחיתוך מהיר ללא מעצורים. תנועות הלחימה היו מעגליות ונועדו ללחימה בטווח בינוני – טווח החרב. לעיתים נתקלו סמוראים אלה במקרים בהם לא יכלו לשלוף את החרב מפאת הטווח הקצר וכך מבסיס הלחימה בחרב התפתחו טכניקות שונות ללחימה בטווח קצר ללא נשק המבוססות על תנועות מעגליות, יציאה מטווח התקפות היריב וניצול תנועתו כנגדו. עם השנים התפתחו בריחים וחניקות שנועדו לניטרול סופי ומיידי של התוקף. אומנות הג'ו ג'וטסו נקראת גם "אומנות אם" כיוון שממנה צמחו והתפתחו שיטות לחימה אחרות (לדוגמה: [[ג'ו ג'יטסו ברזילאי]], [[ג'ודו]], ואף חלקים מה[[נין ג'וטסו]]) המבוססות על אותם עקרונות בסיסיים של ניצול תנועה וחוסר שימוש בכוח של המגן כנגד התוקף.

ההבדל העיקרי בין הג'ו ג'וטסו לבין שיטות הלחימה שהתפתחו ממנו הוא בכך שהג'ו ג'וטסו המסורתי אינו מגביל את עצמו לסוג אחד של לחימה, אלא משלב קרבות עמידה, הטלות מסוגים שונים, בריחים ונעילות בעמידה, ולחימה על הקרקע. לשם השוואה, ה[[ג'ודו]], למשל, כולל בעיקר הטלות (עם מעט לחימה על הקרקע), אך אוסר שימוש באגרופים ובבעיטות. [[קראטה]], לעומת זאת, מתמחה בבעיטות ואגרופים, אך מוגבל בהטלות ובלחימה על הקרקע, וג'ו ג'וטסו ברזילאי מתמקד כמעט באופן בלבדי בלחימה על הקרקע. לוחמי ג'ו ג'וטסו משלמים לעיתים על היותם רב - תחומיים ביכולת מוגבלת בכל תחום בנפרד.