בבל – הבדלי גרסאות

לאחר נפילת השושלת הכשית על ידי עילם, עלתה למלוכה בבבל באמצע [[המאה ה-11 לפנה"ס|המאה ה־11 לפנה"ס]] שושלת שמקורה בעיר [[איסין]] בדרום מסופוטמיה. שושלת זאת מלכה כ־130 שנים. בתקופת השושלת, חלק מהמלכים נלחמו במלכי אשור, וחלקם היו ביחסים טובים איתם. השושלת הסתיימה לאחר שה[[ארמים]] כבשו את בבל. לאחר נפילת שושלת זאת מלכו בבבל עוד מספר שושלות קצרות ימים.

 

 

בזמן מלוכתו של [[סנחריב]], בבל הייתה במצב מתמיד של [[מרד]], שדוכא בסופו של דבר רק על ידי ההריסה המוחלטת של העיר ב־689 לפנה"ס, [[חומה|חומותיה]], [[מקדש]]יה ו[[ארמון|ארמונותיה]] הושמדו לגמרי, וההריסות הושלכו לאראכטו (Arakhtu), תעלה שגבלה בבבל המוקדמת מדרום. מעשה זה הכה בהלם את ה[[תודעה]] ה[[דת]]ית של מסופוטמיה כולה; יורשו [[אסרחדון]] מיהר לבנות מחדש את העיר העתיקה, לקבל שם את [[כתר]]ו ולעשות אותה למקום מושבו לחלק מהשנה. עם מותו, בבל הועברה לבנו הבכור [[שמש-שום-אוכין|שמש־שום־אוכין]], שמאוחר יותר התמרד כנגד אחיו, [[אשורבניפל]] האשורי. בתקופה זאת שטח השליטה של ממלכת בבל כלל את העיר בבל, והערים [[בורסיפה]], [[כותה]] ו[[סיפר]]. המרד הביא למצור של האשורים על העיר שהורעבה עד לכניעתה. אשורבניפל טיהר את העיר וחגג "טקס פיוס", אך הוא לא ניסה "לקחת את ידיו" של [[מרדוך (אל)|בל]], אל העיר העיקרי. הבבלים ראו את נפילתה של האימפריה האשורית כדוגמה נוספת לנקמה אלוהית.