עירור – הבדלי גרסאות

ב[[פיזיקה]], '''עירוּר''' (אקסיטציה) הוא תהליך של עלייה של חלק במערכת ממצב היסוד (כלומר מצב ה[[אנרגיה]] המינימלית האפשרית) ל'''מצב מְעוֹרָר''' (כלומר מצב בעל אנרגיה גבוהה יותר). בדרך כלל, המונח משמש לתיאור מצב [[אטום|אטומים]], [[מולקולה|מולקולות]], [[יון|יונים]], [[גרעין האטום|גרעיני אטום]] ועוד.

'''עירור אלקטרון''' הוא הגדלת ה[[אנרגיה]] שיש ל[[אלקטרון]] קשור לאטום מעל לרמה הבסיסית שלו, כלומר לאחת מרמות העירור הקבועות שלו.

המונח עירור מתייחס ב[[פיזיקה]] לאנרגיה של כל חלקיק אשר נמצא מעל למינימום הקבוע שלו בטבע. דרגת החום (ה[[טמפרטורה]]) של חומר עשויה להורות על רמת העירור שלו.

"אורך החיים" של אלקטרון במצב מעורר הוא בדרך כלל קצר, כאשר עם חזרתו למצב הבסיסי משתחררת אנרגיה: בצורה של [[פוטון]] אור במקרה של אטום סתמי (נייטרלי ללא [[מטען חשמלי]]), או על ידי עירור ואף שחרור אלקטרונים נוספים מרמות עירור אחרות באותו אטום במקרה של יונים.