|
'''המיתולוגיה היפנית''' מתייחסת לאסופות של רשומות היסטוריות, [[מיתוס]]ים ו[[סיפור עם|אגדות]] מאזור [[יפן]], אשר הועלו על הכתב במאה השמינית, אך מקורם קדום הרבה יותר. הגדרה נרחבת של מיתוסים יפנים עשויה לכלול גם טקסטים, אגדות, וסיפורי פולקלור מאוחרים למאה השמינית, כגון דמויות שהתקדשו בפולחנים מקומיים שונים על סמך מסורות בעל פה.
במשך שנים רבות המיתוסים ב[[יפן]] הועברו בעל פה. בשנת [[712]] לספירה לוקטה גרסה כתובה של ה[[מיתולוגיה]] אשר נקראה [[קוג'יקי]] ("רשומות הדברים העתיקים"), עבור חצר הקיסרות היפנית. בקוג'יקי מסופר על [[בריאת העולם]], מקור ה[[אל]]ים וה[[שושלת]] של הקיסרים היפנים מאלת השמש [[אמטראסו]].
מקור מוקדם נוסף של המיתולוגיה היפנית הוא ה[[ניהון שוקי]] (דברי ימי יפן) אשר הושלם בשנת [[720]]. הוא כולל מיתוסים שונים ואגדות, ומבסס את אילן היוחסין של משפחת ה[[קיסרות]]. הניהון שוקי הושפע רבות מההיסטוריה ו[[אגדות סיניות|המיתולוגיה הסינית]] והוא מכיל אלמנטים של [[טאואיזם]].
דמויות היסטוריות (או מעין היסטוריות) שהיו לאלים:
* הקיסר אוג'ין (מת בערך בשנת 394) הפך לאל המלחמה- '''האצ'ימן'''
==מיתוסים עיקריים==
הסיפורים החשובים ביותר במיתולוגיה היפנית עוסקים בבריאה ובאלת השמש אמטראסו. הסיפורים מתארים בצורה חיה וססגונית את היווצרות הנוף ואת מקור האלמנטים אש, רוח ואור.
===היווצרות איי יפן===
כאשר נולדו איזאנגי ואיזאנמי ציוו עליהם האלים האחרים ליצור שטח מוצק מהחומרים הנמצאים בים. איזאנגי ואיזאנמי עמדו על גשר מרחף בשמיים ובחשו את הים הקדמוני בעזרת [[חנית]] המשובצת באבני חן. כאשר הם משו את החנית על מנת לראות אם חומר כלשהו נאסף על החנית, טפטפו טיפות של מים מלוחים אל תוך הים ויצרו אי שנקרא [[אונוגורו]]. איזאנגי ואיזאנמי עזבו את השמיים ועברו לגור על האי. הם התחתנו והולידו 8 ילדים אשר הפכו להיות איי יפן.
===יומי - ארץ המוות===
כאשר איזאנמי כרעה ללדת את אל האש היא נכוותה באורח קשה. לאחר פטירתה היא עברה ליומי - ארץ החושך והמוות. איזאנגי עקב אחרי איזאנמי ורצה להחזירה אל עולם החיים. הוא הצליח לאתרה אבל לא הצליח לראותה מכיוון שהצללים הסתירו את דמותה. איזאנגי ביקש מאיזאנמי לחזור עמו אך היא סרבה, היא טענה כי מאוחר מידי מכיוון שהיא כבר הספיקה לאכול מהאוכל של ארץ המוות ולכן עכשיו היא חלק ממנה ואין באפשרותה לחזור לארץ החיים. איזאנגי סירב לקבל זאת ואיזאנמי הסכימה לחזור עמו אך ביקשה קצת זמן לנוח בחדרה והנחתה את איזאנגי לא להיכנס לחדרה. לאחר זמן מה איזאנגי החל לדאוג מכיוון שאיזאנמי טרם יצאה מחדרה. איזאנגי לקח את המסרק אשר החזיק את שערו הארוך והצית אותו על-מנת שישמש לו כלפיד. תחת האור איזאנגי ראה את גופתה הנרקבת של אשתו האהובה. הוא לא הצליח לשלוט בפחדו והחל לרוץ לעבר ארץ החיים תוך כוונה לנטוש את אשתו המתה. איזאנמי התעוררה והחלה לרדוף אחריו. איזאנגי הצליח להימלט ולאחר שיצא מארץ המתים הוא אטם את הכניסה באמצעות סלע. איזאנמי צעקה לאיזאנגי מעברו השני של הסלע שאם הוא יעזוב אותה היא תמית 1,000 אנשים בכל יום. איזאנגי ענה לה בכעס שהוא יעניק 1,500 חיים בכל יום. איזאנמי נשארה ביומי לשלוט על המתים.
איזאנגי הרגיש [[טומאה (מיתולוגיה יפנית)|טמא]] לאחר מגעו עם המתים והלך לנהר על-מנת להיטהר. כאשר הוא התפשט כל פרט אשר נזרק לאדמה הפך להיות אל. האלים החשובים ביותר נוצרו כאשר הוא רחץ את פניו - אמטראסו אלת השמש והשמיים נוצרה מעינו השמאלית, טסוקיומי אל הירח נולד מעינו הימנית וסואנו אל הסערה ושליט הים נוצר מאפו.
===אמטראסו וסוסאנו===
כאשר עייף איזאנגי מההתנהגות הבלתי מרוסנת של בנו, סוסאנו, הוא גירש אותו ליומי. סוסאנו קיבל את הגזירה באי רצון, ולפני שהלך ליומי ניגש לאחותו, אמטראסו, על מנת להיפרד ממנה. אמטראסו, אשר הכירה את אחיה וידעה כי כוונותיו אינן טהורות, התכוננה למאבק. כאשר הגיע סוסאנו להיפרד ממנה היא לא האמינה לו שזאת כל כוונתו וביקשה ליצור תחרות על מנת שיוכיח לה כי רצונו טוב. האתגר שנקבע היה לראות מי ייצר יותר צאצאים אציליים ונשגבים. אמטראסו יצרה שלוש נשים מחרבו של סוסאנו בזמן שסוסאנו יצר חמישה גברים מהשרשרת של אמטראסו. אמטראסו טענה לניצחון מכיוון שחמשת הגברים נוצרו מפריט השייך לה ולכן הנשים שייכות לסוסאנו. סוסאנו לא קיבל זאת וטען לניצחונו. התעקשותה של אמאטראסו גרמה לסוסאנו לנהוג באלימות שהגיעה לשיאה כאשר השליך את הפוני בעל הכנפיים, חיה אשר הייתה קדושה לאמטראסו, וגרם למותו של אחד ממשרתיה. אמטראסו ברחה והתחבאה במערה, ובזמן שהותה שם חשכה כיסתה את העולם. כל האלים והאלות שאפו בתורם לשדל את אמטראסו לצאת מן המערה אבל היא התעלמה מכולם. בסופו של דבר רקחה הקאמי של השמחה תוכנית: היא הניחה מראת ברונזה שפנתה לכיוון אמטראסו על העץ, כיסתה עצמה בפרחים ועלים והחלה לרקוד על גיגית הפוכה כאשר היא מתופפת על הגיגית בעזרת רגליה. לאחר מכן הקאמי פשטה את הפרחים והעלים מעליה והחלה לרקוד בעירום. כל האלים הזכרים החלו לצחוק, דבר שעורר את סקרנותה של אמטראסו. כאשר הציצה החוצה קרן אור שנקראה זריחה ברחה מן המערה ואמטראסו הוקסמה מהשתקפותה במראה. לאחר מכן, אחד האלים משך את אמטראסו מהמערה והמערה נאטמה. כאשר היא מוקפת בשמחה, שכך דיכאונה של אמטראסו והיא הסכימה להחזיר את אורה לעולם.
==מורשת המיתולוגיה היפנית==
| 