מעברת תלפיות – הבדלי גרסאות

בשנת 1953, מעברת [[תלפיות]] הייתה בגודל 500 דונם, ואכלסה בין שמונת אלפים לעשרת אלפים אנשים.{{הערה|שלגי, עמ' 3.}} השיכונים במעברה היו צריפונים עשויים פח בד. מעטים מהם היו צריפים בריטיים צבאיים ממחנה אלנבי שנותרו אחרי עזיבתם.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=ת. גביש-מינסקי|שם=מעברת תלפיות, זכרונות מכוכב אחר...|כתב עת=התחדשות|כרך=ו|עמ=81}}}} א. גבריאלית מתאר את המחנההמעברה בפירוט:{{ציטוט|תוכן=[המחנה] שטח גדול עטור גדר ובו שער אחד ויחיד, שער ברזל כבד. בפנים – תהו ובהו ארכיטקטוני, בליל משונה של מיני בלוקונים, אוהלים, צריפונים, בתים חצי עגולים שבהם שכן הצבא הבריטי, בתים רעועים מקצתם מלבנים אדומות מקצתם מכוסים טיח. ועוד מיני צורות משונות שקשה להגדירן בדיוק.|מקור="על מעברה אחת," קול העם, 20.10.1950, עמ' 6.|אנגלית=|מרכאות=כן}}לכל משפחה הוקצה שטח אדמה קטן עם צריף או [[פחון]].{{הערה|שלגי, עמ' 3.}} אחוז האבטלה היה גבוה ורוב שוק העבודה היה מורכב מגברים שבדרך כלל הועסקו בעבודות בנייה בשכר יומי של 2.10 לירות.{{הערה|גבריאלית, עמ' 6.}} נשים שעבדו, עבדו לרוב כעוזרות בית והרוויחו מעט מאוד. על כן, משפחה ממוצעת הייתה צריכה להתקיים מכ-25 לירות לחודש בעוד שדמי השכירות עבור צריף היו 5 לירות לחודש. עקב זאת, שרר עוני כבד במעברה שהוביל לרמה גבוהה של פשע. נוסף על כך, ילדים רבים נאלצו למכור עיתונים ובוטנים בכניסה לירושלים וזקנים שלא היו מסוגלים לעבוד קיבצו נדבות.{{הערה|שלגי, עמ' 3.}} שוכני המעברות לפעמים קיבלו סיוע כספי מתורמים אמריקאים עקב מצבם הכלכלי הקשה.{{הערה|נאור, עמ' 161.}}