פרנטישק ומריה באבור – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שימוש חוזר במקור |
הערות שולים |
||
שורה 4:
הזוג באבור היו איכרים צ'כים, שהתגוררו בכפר הקטן וורטבו שבמחוז [[פלזן]]. בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] החרימו הגרמנים את כל הסוסים שהיו ברשותם, לכן פרנטישק החל לעבוד בבית חרושת עד שעות הערב המאוחרות בנוסף לעבודתו בשדה. באחד הימים פגש האיכר הצ'כי חבורה של חמישה צעירים יהודים, שנמלטו מצעדות המוות אל היער הסמוך. פרנטישק, שפגש בהם ביער, החליט להביאם לכפרו. בני הזוג באבור דאגו לשכן את הצעירים בבתי האיכרים בכפר. הם אספו אל ביתם את אחד הצעירים, שרגא ניצברג, שהיה כבן 19. פרנטישק ומריה נתנו לשרגא לישון במיטת בנם, שנפטר כחודשיים קודם לכן. לזוג היתה גם בת, יארוסלבה, שהיתה בת גילו של שרגא. הם האכילו אותו, החליפו את בגדיו, דאגו לרחוץ אותו ואף גילחו את שיער גופו, שהיה מכוסה בכינים. בהדרגה סייעו לו להבריא פיזית ונפשית.<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://righteous.yadvashem.org/?searchType=righteous_only&language=en&itemId=4021803&ind=0|הכותב=|כותרת=The Righteous Among the Nations Database : Babor František & Baborová Maria|אתר=Yad Vashem|תאריך=}}</ref>
מריה נהגה לנעול את שרגא בביתם בשעה שהיתה יוצאת לדרוש בשלום חבריו שהוסתרו בבתים אחרים בכפר. היא אסרה עליו להסתובב בכפר, ואם הוא היה יוצא בקרבת הבית ומבחין בגרמנים, היא הורתה לו לרוץ ולהסתתר במחסן. פרנטישק לא הירשה לשרגא להצטרף אליו לעבודה בשדה, מאחר שטען שהוא סבל מספיק מהגרמנים ושעליו להתאושש ולהשתקם.<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=ניצברג, שרגא|שם=המספר ואני 99410.|מקום הוצאה=תל-אביב|מו"ל=גוונים|שנת הוצאה=2012|מתרגם=|עמ=661}}</ref>
לקראת סוף המלחמה הסתובבו באיזור קבוצות גדולות של חיילים גרמנים ולכן נהגו בני הזוג לתרגל איתו נוהל בריחה למקום מסתור בחורשה הסמוכה לכפר.<ref>{{צ-ספר|מחבר=ניצברג, שרגא|שם=המספר ואני 99410|מקום הוצאה=תל-אביב|מו"ל=גוונים|שנת הוצאה=2012|עמ=691}}</ref><ref name=":1" /> (ספרו עמ 691)
== לאחר המלחמה ==
| |||