הבדלים בין גרסאות בדף "חיים בן עטר"

נוספו 102 בתים ,  לפני חודש
(←‏קישורים חיצוניים: סריקה כתב יד)
 
====המסע מאיטליה למזרח התיכון העות'מאני ====
בערב ראש חודש אב [[תק"א]] ([[1741]]) יצא רבי חיים בן עטר עם שלושים מתלמידיו ובני ביתם במטרה [[עלייה לארץ ישראל|לעלות לארץ ישראל]] דרך [[אלכסנדריה]], ולהקים בה [[ישיבה]]. ב[[י' באב]] הגיעה החבורה ל[[מסינה]] שב[[סיציליה]], שהייתה אז חלק מ[[ממלכת נאפולי]] שתחת שלטונו של [[קרלוס השלישי, מלך ספרד|קרלו השביעי]] (לימים מלך ספרד); בשל המצב הכלכלי הקשה במסינה של אותם ימים, ורצונם של שלטונות האי לעודד [[הגירה פנימית|הגירת סוחרים]] [[יהדות מסינה#אמנציפציה ליהדות מסינה|יהודים לתחומה]], זכתה החבורה ליחס מקל ב[[הסגר (בידוד)|הסגר]] שהיה נהוג אז לבאים מחוץ לאי, וזמן ההסגר קוצר משבעה לשלושה ימים{{הערה|איגרת תלמידו אברהם ישמעאל סנגויניטי, המתארת את המסע. מועתקת בשלמותה אצל לוי '''באור החיים''', עמ' 187–190.}}.
 
שבוע לאחר בואם למסינה הפליגו בני החבורה ל[[אלכסנדריה]] והגיעו אליה בתום הפלגה של שלושה ימים. עם הגיעם לאלכסנדריה הגיעה אליהם הידיעה על [[מגפה]] שפרצה ב[[ירושלים]], והם התעכבו ב[[מצרים]] שבועיים נוספים. בתקופה זו היה שלטון [[האימפריה העות'מאנית]] מבוזר ומחולק למחוזות ([[איילט]]). השלטון במצרים היה כפוף ל"[[השער הנשגב|שער הנשגב]]" ב[[איסטנבול]] כאיילט בפני עצמו, שטחי ארץ ישראל השתייכו ל"איילט סוריה (דמשק)", ואילו שטחי [[הגליל]] ו[[עמק יזרעאל]] השתייכו לאיילט צידון. מעורבות השלטונות בימים אלו בחיי התושבים הייתה מזערית והתבטאה כמעט באופן בלעדי בגביית מיסים ושלמונים עבור השלטון המרכזי. עם היחלשות השלטון המרכזי באיסטנבול, עלה כוחם של המושלים המקומיים בכל אזור, שאף ששאבו את כוחם הרשמי מכוח הדרגים שמעליהם, לא תמיד היו ממושמעים לשלטון המרכזי, ולעיתים קרובות התלקחו מלחמות בין צבאות ה[[פאשא]] (המושל האזורי ששאב את סמכותו ישירות מהשלטון המרכזי) לבין המושלים האמורים להיות כפופים לו. בתקופת עלייתם של בני החבורה לארץ ישראל שרר שקט ברחבי הארץ, אך כחודשים ספורים לאחר עלייתם ועזיבתם את הגליל, התפתחה מלחמה בשטחי הגליל כאשר סולימאן אל-עדאם, פאשא דמשק, החליט להיעתר לקריאת ראשי שבטים מאזור [[שכם]] ולהטיל מצור על [[טבריה]], שהייתה כפופה באופן רשמי ל[[איילט צידון]].
 
====בחיפה ובגליל====
לאחר ראש השנה, ערך רבי חיים בן עטר עם תלמידיו [[קברי צדיקים ביהדות|ביקורים בקברי קדושים]] ב[[הגליל התחתון|גליל התחתון]] והגיעו גם ל[[טבריה]]. בערב יום כיפור נסעו ל[[חיפה]]. את תפילות [[יום הכיפורים]] ערכו ב[[מערת אליהו]] שעל צלע הר [[הכרמל]]. למחרת יום כיפור עלו להתפלל באתר שאותו זיהו כקברו של [[אלישע בן שפט]], ליד מבנה [[מנזר סטלה מאריס]] כיום. הם שבו לעכו, ואחרי [[חג הסוכות]] החליטו להקים את [[ישיבהישיבת כנסת ישראל (מיסודו של רבי חיים בן עטר)|ישיבתם]] באופן זמני בעכו. הלימודים נפתחו רשמית בראש חודש חשוון [[תק"ב]] (חורף 1741), ואל תלמידיו הבאים עמו מאיטליה הצטרפו מספר תלמידים מצפת. תוכנית הלימודים בישיבה כללה לימוד [[סוגיה|סוגיות]] מן [[התלמוד הבבלי]] בהשוואה למסקנות ה[[רמב"ם]] בספרו "[[משנה תורה]]" בהלכות המקבילות. במקביל המשיכו מדי [[ראש חודש]] לערוך "[[זיארה|זייארות]]" – עלייה והשתטחות על קברי קדושים.
 
בתקופת שהותו בעכו הוצע לרבי חיים בן עטר להשתקע ב[[טבריה]] ולהקים בה את ישיבתו המתוכננת. המציע, רבי [[חיים אבולעפיה (השני)|חיים אבולעפיה]], שהיה ממחדשי היישוב היהודי בטבריה, רצה לחזק את ההשפעה התורנית ביישוב, בהגדלת מצבת תלמידי החכמים בה והוספת ישיבה. בעת ביקורו של בן עטר ב-[[27 במרץ]] [[1742]] בטבריה אירח אותו הרב אבולעפיה וניסה לשכנע אותו בעדיפותה של טבריה על פני ירושלים. הוא הציע שבן עטר ייסע בעצמו לירושלים כדי להתרשם מהתנאים הכלכליים הקשים ששררו בה לטעמו, ואחר כך ישוב לטבריה, שבה שררה רווחה מסוימת לקהילה היהודית בשל קשריו ההדוקים של אבולעפיה עם [[דאהר אל-עומר]] שליט [[הגליל]]. רבי חיים בן עטר שקל להיענות בחיוב להצעה זו, אך התנה את הסכמתו באישורם של חברי ועד "כנסת ישראל" בליבורנו, שסיפקו את הגב הכלכלי למסע ולישיבה שבדרך. הוא שלח מכתב ברוח זו, תוך המלצה אישית שלו על אפשרות זו; במכתבו רמז כי הוא תומך בהקמת הישיבה בטבריה מאחר שלדעתו נרמז במקורות שה[[גאולה]] אמורה להתחיל ב"התנערותה של טבריה מן העפר"{{הערה|השוו: {{בבלי|ראש השנה|לא|ב}}: "וטבריא עמוקה מכולן... אמר רבי יוחנן: ומשם עתידין ליגאל, שנאמר: התנערי מעפר קומי שבי".}}. בהמשך קיץ 1742, לאחר שבני החבורה חזרו לעכו, נפטר תלמידו הרב שמואל נחמני (אחיו של הרב [[שמשון חיים נחמני|שמשון חיים]]) בהותירו אחריו אישה וילד, וזמן קצר אחר כך נפטר אחד הבחורים שהצטרפו לעלייה זו. החבורה עזבה את עכו ובחודשים סיוון ותמוז התגוררו ב[[פקיעין]].