הבדלים בין גרסאות בדף "גזרות ת"ח–ת"ט"

האנדרלמוסיה ששררה בפולין בעקבות הגזירות, הביאה את מנהיגי הקהילות ורבניהם לפעולות רבות לרווחת הפליטים, הן בעזרה חומרית והן בדיונים הלכתיים להתרת נישואין לנשים [[עגונה|עגונות]] שבעליהן אבדו. בעיית העגונות הגיעה לבתי-דין רחוקים בקהילות בהן שהו שבויות שנפדו ורצו להינשא מחדש. בקהיר, במקרה שהובא בשו"ת "דברי נעם", קבוצת נשים כזו שיגרה שליח לפולין שחזר עם גטין מכל בעליהם. הדיינים חשדו וקבעו שמדובר בזיוף.{{הערה|1=מרדכי בן יהודה הלוי, ספר דרכי נעם, ויניציאה תנ"ז. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=135&st=&pgnum=120&hilite= אבן העזר, שאלה ה'].}}
 
בני הדור התלבטו בשאלת הסיבה לגזירות, אם הייתה זו שפיכת דם נקיים עבור חטאי בית ישראל או עונש משמים.{{דרושה הבהרה|לא ברור ההבדל בין האפשריות: אם מדובר בתוצאה של חטאי בני ישראל, היינו עונש משמים}} רבים אימצו את הקביעה הראשונה, אך [[פמפלט|קונטרסים]] שיצאו באירופה תלו את האשמה בעוונות יהודי פולין: הלוואה בריבית, הפצת ספרות [[קבלה]] עממית להמון, גידול חזירים עבור הגויים, הפקרות ועוד. ה[[תוספות יום טוב]] קבע שהגזירות היו עונש על דיבורים בטלים בבתי הכנסת, ותיקן [[מי שברך]] מיוחד למי שהקפידו בכך. ההימלטות ההמונית מערבה הביאה גם לצמיחתה מחדש של האימפריה הרומית הקדושה כמרכז תורה חשוב, אחרי שנים בהן עמדה בצלה של שכנתה ממזרח.{{הערה|[[משה רוסמן]], [http://www.jstor.org/stable/23559912 דימויו של בית ישראל בפולין כמרכז תורה אחרי גזירות ת"ח–ת"ט].}} חוקרים בעבר הרבו להעלות את הפרעות כזרז לעליית ה[[שבתאות]]; גם שרה, אשתו של שבתאי צבי, התייתמה בהן. אף כי קביעה זו איבדה מתוקפה עם הזמן, ישראל היילפרין סבר שהמאמץ לגייס תרומות לפדיון שבויים ברחבי היבשת החיש ידיעות זוועה על המאורעות לכל הגולה ואכן מילא בכך תפקיד כלשהו.{{הערה|שם=היילפרין}} בנוסף, היו יהודים שמצאו רמז בשמו של הצורר חמילנצקי, שנודע בקיצור כ-חמי"ל: "[[חבלי משיח]] יבואו לכם".
 
לזכר האבל הכבד גזרו הרבנים איסורים על שמחות ותלבושות מפוארות. נאסר ללבוש בגדי משי וקטיפה למשך שלוש שנים; נאסר על הנשים להתקשט בשרשראות זהב ובמרגליות במשך שלוש שנים; ונאסר לשורר בכלי זמר בשמחות למשך שנה, למעט שעת ה[[חופה]]. והרשות ניתנה ביד מנהיגי כל קהילה להאריך את תוקף האיסורים למשך שנים נוספות.