הבדלים בין גרסאות בדף "ישיבת מרכז הרב"

מליצה שאין כאן מקומה
תגית: שוחזרה
(מליצה שאין כאן מקומה)
תגית: שוחזרה
הישיבה הוקמה ב[[בית הרב]] בירושלים, (כיום ברחוב הרב קוק, סמוך ל[[כיכר ציון]]). הלימוד בישיבה היה בדומה ללימוד בישיבות המסורתיות הרגילות, בש"ס ובפוסקים. אך הונהג בה חידוש מהפכני, בכך שהיו בה מספר שיעורים בנושאי [[אמונה]], שניתנו בעיקר על ידי הראי"ה ו"הרב הנזיר" רבי [[דוד כהן (הנזיר)|דוד כהן]]. כמו כן הועברו בישיבה שיעורי [[תנ"ך]], שעליהם הופקד בנו של הראי"ה, הרב [[צבי יהודה קוק]]. בישיבה לימדו גם הרב [[יעקב משה חרל"פ]], הרב [[יצחק אריאלי]], הרב [[שלום נתן רענן]] ועוד. לצד הראי"ה, התמנה הרב [[אברהם אהרן בורשטין]], הגאון מטבריג, שעלה לארץ בשנת תרפ"ד ([[1924]]) והחל לכהן כראש ישיבה ב[[אדר]] [[תרפ"ה]], ולשיעוריו הגיעו רבים מתלמידי החכמים שבירושלים, גם כאלה שלא היו קשורים לישיבת מרכז הרב. אך הוא נפטר ב[[י"ט בכסלו]] [[תרפ"ו]] ([[1926]]) לאחר שהספיק ללמד בישיבה כתשעה חודשים בלבד. הרב [[שמעון שקופ]] הציע כי ימלא את התפקיד, אולם התוכנית לא יצאה אל הפועל{{הערה|1={{צ-מאמר|מחבר=שמריה גרשוני|קישור=http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=333|שם="עד אשר אמצא מקום במשכנות לאביר יעקב": רבי שמעון שקופ זצ"ל וכהונת ראש ישיבת 'מרכז הרב' – מסורות ועובדות|כתב עת=[[המעין (כתב עת)|המעין]]|שנת הוצאה=תשרי תש"ע|עמ=79–96}}}}.
 
בשנותיה הראשונות מנתה הישיבה כמה עשרות תלמידים, והיא גדלה מעט במשך השנים והגיעה לבין שבעים לשמונים תלמידים. עם זאת, המצב הכלכלי של הישיבה לא איפשר לה להתפתח, ובשלב מסוים נמנעו מלקבל תלמידים חדשים אלא אם כן הם שילמו על מחייתם בעצמם (בניגוד למקובל באותה תקופה). בעקבות מסעות התרמה שנערכו ב[[ארצות הברית]] השתפר המצב הכלכלי, והישיבה התרחבה והגיעה ליותר משמונים תלמידים, אך בעקבות המשבר [[השפל הגדול|הכלכלי העולמי]] בשנות ה־30, כמו גם חוסר ניסיונו הניהולי של הרב צבי יהודה קוק שנתמנה באותה שנה למנהל הישיבה{{הערה|1=בספר "אמרי שפר" ("דמויות", הרב צבי יהודה), סיפר הרב [[אברהם אלקנה כהנא שפירא|אברהם שפירא]] שבזמן שמצבה הכלכלי של הישיבה היה רע, תורמים שאלו את הרב צבי יהודה במה אפשר לעזור לישיבה, והרב צבי יהודה שלא הכיר צורת מטבע (משום שהיה שקוע בתורה), ענה שחסרים כמה סטנדרים לתלמידים., ומאז לא נתנו לו לנהל את הישיבה.}}, נכנסה הישיבה שוב למצוקה תקציבית. למרות מסעות התרמה מחודשים, ומכתבים ששלח הראי"ה עצמו לאישים שונים, נותר המצב הקשה בעינו עד לפטירתו של הראי"ה בשנת [[תרצ"ה]] ([[1935]]).
 
לישיבה הגיעו תלמידים בולטים מישיבות [[מזרח אירופה]]. חלק מן התלמידים השתתפו ב[[תרצ"ב]] בהקמת "[[מכון אריאל|מכון הרי פישל לדרישת התלמוד]]".