הבדלים בין גרסאות בדף "ז'יטומיר"

נוספו 658 בתים ,  לפני 6 חודשים
ב-[[1789]] מספר היהודים הגיע ל-882 (כשליש מהתושבים), ב-[[1791]] (לאחר קבלת האישור הרשמי להתיישב) 1,261 איש, וב-[[1847]] 9,500 איש. ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] [[תנועת החסידות]] התפשטה מאוד בעיר. בעיר התגוררו רבי [[זאב וולף מז'יטומיר|זאב וולף]], מחבר ספר "אור המאיר" ומגדולי תלמידי [[המגיד ממזריטש]], ורבי [[אהרן מז'יטומיר|אהרן]], מחבר הספר "תולדות אהרן" ותלמידו של רבי [[לוי יצחק מברדיצ'ב]]. ב-[[1837]] [[דפוס סלאוויטא|בית הדפוס של סלוויטא]] עבר לז'יטומיר.
 
שלטונות רוסיה הצארית החשיבו את ז'יטומיר (וכמוה גם את [[וילנה|ווילנה]]) כמרכז יהודי רשמי ב[[תחום המושב]]. הממשלה הרוסית ראתה בז'יטומיר את מרכזה של האוכלוסייה היהודית של דרום-מערב רוסיה. לפיכך, רק בז'יטומיר ובוילנה התירו השלטונות הרוסיים הדפסת ספרים עבריים בין השנים [[1845]]–[[1862]], ושתי הערים הללו נבחרו על ידי השלטונות כמקום מושבם של בתי מדרש לרבנים, בחסות השלטון: באמצע המאה ה-19 הוקם [[בית המדרש לרבנים בז'יטומיר]] ובמקביל פעלו בעיר מוסדות חינוך רבים נוספים: עשרות [[תלמוד תורה|חדרים]], חמישה [[בית ספר|בתי-ספר]] לבנות ומכון למורים.
בעיר פעלו מוסדות חינוך רבים באותה תקופה, עשרות [[תלמוד תורה|חדרים]], 5 [[בית ספר|בתי-ספר]] לבנות ומכון למורים.
 
באמצע המאה ה-19 הוקם [[בית המדרש לרבנים בז'יטומיר]]. בעיר התיישבו [[סופר|סופרי]] [[יידיש]] רבים, כמו [[מנדלי מוכר ספרים]], [[אברהם בר גוטלובר|גוטלובר]] ואחרים. בעיר בילה את ילדותו, מגיל 6 ועד 17, המשורר הלאומי [[חיים נחמן ביאליק]]. [[מאיר דיזנגוף]] שירת כאן בצבא הרוסי ואחר כך נאסר בכלא בגלל פעילות מהפכנית.
 
ערב [[מלחמת העולם השנייה]] התגוררו בז'יטומיר כ-30,000 יהודים, שהיוו שליש מכלל תושביה. עם פלישת הנאצים ולפני כיבוש העיר נמלטו רוב יהודי העיר מזרחה לברית המועצות ונותרו בה כ-10,000 יהודים. בחודשים יולי ואוגוסט 1941 נרצחו בקבוצות קרוב ל-5,000 יהודים.