ויקיפדיה

החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
שורה 257:
[[קרב מזרעת בית ג'ן|כיבוש מזרעת בית ג'ן]] הוטל על כוח [[עמוס כץ]] (נקרא גם גדוד 71), שלא השתתף עד כה בקרבות ההבקעה, כאשר גדוד 77 מחפה לו. כוח עמוס כץ התארגן לאחר פרוץ המלחמה בג'וליס, על בסיס חוזרים מחו"ל, חסרי שיבוץ, ופצועים שחזרו ללחימה. סא"ל עמוס כץ מונה למפקד הגדוד החדש ב-10 באוקטובר, שעות ספורות לפני תחילת ההבקעה לסוריה. היה זה גדוד לא מאורגן שמפקדיו וחייליו בקושי הספיקו להכיר אחד את השני.{{הערה|סהר, עמ' 201}}
 
בשעות הבוקר החל גדוד 71 בתנועה לעבר הכפר. לאחר שנכנסו לכפר החלה הרעשה ארטילריה מדויקת על הכוחות, כמו גם ירי מטנקים סורים שהסתתרו היטב בין הבתים ובחורשה שמדרום לכפר. בשלב זה נפגע המג"ד כץ מרסיס בראשו והוא הורה לקמב"ץ הגדוד לקחת פיקוד. הקמב"ץ נערך במרכז הכפר ומשם החל לפקד על הפלוגות השונות. פלגה מסיירת מטכ"ל כבשה גבעה שולטת מצפון לכפר, אולם האש על הגדוד לא פסקה. כל זמן הלחימה המשיכה ליפול ארטילריה סורית על טנקי הגדוד, כמו גם ירי מטנקים סורים אותם התקשו הכוחות לאתר. גם גדוד 77 שהיה בחיפוי ספג אש ארטילרית מדויקת והתקשה לאתר את מקורות האש. אט אט הצליחו לוחמי הגדוד להשמיד את הטנקים הסורים ובשעות הצהריים, לאחר מספר שעות של לחימה אינטנסיבית, הסתיים הקרב הקשה והכפר נכבש.{{הערה|סהר, עמ' 219–223}} 11 לוחמים נהרגו ב[[קרב מזרעת בית ג'ן]] וכעשרים נפצעו.{{הערה|סהר[https://archive.kippur-center.org/research/is-gadod71-amos-2013.pdf סיפור לחימת כוח עמוס כץ (גדוד 71)], עמ' 219–22317}} לוחמי [[גדוד 12 (ברק)|גדוד 12]] של [[חטיבת גולני]], עליו [[מג"ד|פיקד]] [[רס"ן]] [[ארוין לביא]], ואיתו כוח שריון בפיקוד [[אלי גבע]], נערכו להגנה בכפר מזרעת בית ג'ן, הדפו בהצלחה התקפות קומנדו ושריון סוריים והרגו רבים מהם.{{הערה|{{הארץ|אביחי בקר|הכריזמה של ארבינקא האפור|1.914612|1 באוקטובר 2003}}}}
 
במקביל, התקדם גדוד 53 בפיקוד יוסי בן-חנן מזרחה והגיע אל תל א-שמס, אשר שלט על הכביש הראשי המוביל לדמשק. הכוח נתקל באש חזקה מן התל ונאלץ לסגת. בן-חנן החליט לאגף את התל מצפון, במעבר קשה דרך "הלג'ה הקטנה" - אזור טרשי מצפון לתל המורכב מגבעות בזלת קטנות המקשות מאוד על מעבר רק"ם. ששת טנקי כוח בן-חנן הצליחו לפלס דרך בלג'ה ולאגף את התל מצפון, ובשעות אחר הצהריים החלו לטפס עליו. כשהתקרבו לפסגת התל נפתחה עליהם אש נ"ט וארבעה טנקים נפגעו באופן מיידי. ארבעה לוחמים נהרגו ב[[קרב תל א-שמס]] ומרבית הנותרים נפצעו והתפנו מהתל. בן-חנן, שנפצע קשה, חולץ על ידי נהגו, צביקה רוזנצוויג, והשניים נותרו על התל. בעזרת מכשיר קשר מהטנק הצליחו להזעיק עזרה, ולבסוף חולצו במהלך הלילה על ידי כוח מ[[סיירת מטכ"ל]] בפיקוד [[יונתן נתניהו|יוני נתניהו]]. רוזנצוויג ונתניהו קיבלו על פעולה זו את עיטור המופת. ארבעת ההרוגים נותרו על התל וגופותיהם של שלושה מהם, יחד עם הטנקים, נלקחו על ידי הסורים והוחזרו רק לאחר הסכם הפסקת האש.{{הערה|סהר, עמ' 216}} לאורך השנים נמתחה ביקורת על אי-חילוצם של ההרוגים, כמו גם על התנהלותו של בן-חנן בקרב.{{הערה|{{mako|שי לוי|חשופים בצריח - סיפורו של אדיר שטרן|8d4cc63cc421141006|pzm-weekend|12 בספטמבר 2013}}}}{{הערה|{{הארץ|מירב ארלוזורוב|מירב ארלוזורוב חוזרת לקרב תל שאמס במלחמת יום הכיפורים|1.1262961|27 במאי 2009}}}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/החזית_הסורית_במלחמת_יום_הכיפורים"