גזרות ת"ח–ת"ט – הבדלי גרסאות

בני הדור התלבטו בשאלת הסיבה לגזירות, אם הייתה זו שפיכת דם נקיים עבור חטאי ביתכלל ישראל, או עונשמידה משמים.{{דרושהכנגד הבהרה|לאהמידות ברור ההבדל בין האפשריות: אם מדובר בתוצאההרעות של חטאיהסובלים בני ישראל, היינו עונש משמים}}מהפרעות. רבים אימצו את הקביעה הראשונה, אך [[פמפלט|קונטרסים]] שיצאו באירופה תלו את האשמה בעוונותבחטאי יהודייהדות פולין: הלוואה בריבית, הפצת ספרות [[קבלה]] עממית להמון, גידול חזירים עבור הגויים, הפקרות ועוד. ה[[תוספות יום טוב]] קבע שהגזירות היו עונש על דיבורים בטלים בבתי הכנסת, ותיקן [[מי שברך]] מיוחד למי שהקפידו בכך. ההימלטות ההמונית מערבה הביאה גם לצמיחתה מחדש של האימפריה הרומית הקדושה כמרכז תורה חשוב, אחרי שנים בהן עמדה בצלה של שכנתה ממזרח.{{הערה|[[משה רוסמן]], [http://www.jstor.org/stable/23559912 דימויו של בית ישראל בפולין כמרכז תורה אחרי גזירות ת"ח–ת"ט].}} חוקרים בעבר הרבו להעלות את הפרעות כזרז לעליית ה[[שבתאות]]; גם שרה, אשתו של שבתאי צבי, התייתמה בהן. אף כי קביעה זו איבדה מתוקפה עם הזמן, ישראל היילפרין סבר שהמאמץ לגייס תרומות לפדיון שבויים ברחבי היבשת החיש ידיעות זוועה על המאורעות לכל הגולה ואכן מילא בכך תפקיד כלשהו.{{הערה|שם=היילפרין}} בנוסף, היו יהודים שמצאו רמז בשמו של הצורר חמילנצקי, שנודע בקיצור כ-חמי"ל: "[[חבלי משיח]] יבואו לכם".