דמוקרטיה פרלמנטרית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג)
אין תקציר עריכה
שורה 5:
|#e75353|מונרכיה חוקתית
|#b9b9b9|מדינות בעלות שלטון אחר
}}]]
'''דמוקרטיה פרלמנטרית''' היא שיטת [[ממשל]] [[דמוקרטיה|דמוקרטית]] בלתי ישירה, שבה בוחר העם את נציגיו ב[[פרלמנט]], [[הרשות המחוקקת]], אשר לפי שיוכם הפוליטי והצבעת רוב, ממנים את ה[[ממשלה]] ([[הרשות המבצעת]]) ובסמכותם גם להחליט על קיום בחירות חדשות.
דמוקרטיה פרלמנטרית יכולה להיות [[רפובליקה]] (כמו [[ישראל]], [[איטליה]], [[יוון]], [[בולגריה]], [[פולין]], [[צ'כיה]], [[הונגריה]], [[גרמניה]] ו[[אירלנד]]) או [[מונרכיה חוקתית]] (כמו [[ספרד]], [[בלגיה]], [[הולנד]], [[בריטניה]], [[שוודיה]], [[דנמרק]], [[נורווגיה]], [[לוקסמבורג]], ו[[יפן]]).
 
שורה 13:
בדמוקרטיה פרלמנטרית הגוף המרכזי הוא הרשות המחוקקת (הפרלמנט), שלו עליונות על הרשות המבצעת (הממשלה). הממשלה צומחת מתוך הרשות המחוקקת, וזקוקה לאמון ותמיכה של רוב חברי הרשות המחוקקת כדי להתקיים ולפעול. האזרחים בוחרים מדי מספר קבוע של שנים את חברי הפרלמנט (בחירות כלליות וחשאיות), ומתוך הפרלמנט נבחרת הממשלה וראש הממשלה. לרוב שרי הממשלה וראש הממשלה יהיו גם חברים בפרלמנט. הממשלה זקוקה לתמיכה ולאמון של רוב חברי הפרלמנט לפני כניסתה לתפקיד ובמשך התפקיד, משום כך הפרלמנט יכול להפיל את הממשלה בהצבעת אי אמון של רוב חבריו. בשיטה זו חברי הממשלה אינם בהכרח האנשים המקצועיים המתאימים ביותר לתפקידם, אלא בעיקר מנהיגי המפלגות הגדולות ובכיריהן. בבסיס שיטה זו האמונה שאם אדם מסוים הצליח להתברג כבכיר במפלגתו וזכה לאמון הציבור בבחירות, סביר להניח שהוא יוכל למלא באופן ראוי תפקיד מיניסטריאלי.
 
הדמוקרטיה הפרלמנטרית מאפשרת גמישות הבאה לידי ביטוי באפשרות של הפרלמנט להפיל את הממשלה ולהחליפה (על ידי הרכבת ממשלה חדשה מתוך הפרלמנט הנוכחי או על ידי הליכה לבחירות חדשות). הפרלמנט הוא הגוף העליון במדינה, והוא אחראי על חקיקת חוקים, פיקוח על מדיניות הממשלה ויישומה. משום שהממשלה צומחת מהפרלמנט שיטה זו מאפשרת גמישות בייצוג של קבוצות שונות בפרלמנט ובממשלה, מנגד, שיטה זו עשויה לגרום להחלפה תכופה של השלטון ולחוסר יציבות שלטונית, בעיקר משום שקבוצות קטנות זוכות לייצוג והשפעה בפרלמנט.
 
השיטה מתאימה בעיקר למדינות שבהן ההבדלים בין הפלגים השונים במדינה כה גדולים, עד שאין הם יכולים לקבל ייצוג במסגרת מפלגות גדולות. שיטה זו מגבירה את הייצוגיות של הפלגים השונים בחברה בפרלמנט, אך לעיתים מקשה על היציבות השלטונית, ויכולה ליצור מצב של החלפה תכופה של השלטון וחוסר יכולת לשלוט לעומת היציבות השלטונית הקיימת במשטר נשיאותי, שבו הנשיא יודח רק במקרים יוצאי דופן.
שורה 20:
 
==היסטוריה==
כבר ב[[יוון העתיקה]] פעלה שיטת משטר דמוקרטית, צורת שלטון שבה התאספו כל אזרחי [[פוליס]] מסוימת לאסיפות עם על מנת להחליט החלטות, ועל מנת לבחור במחזיקי תפקידים שונים ([[דמוקרטיה ישירה]]). החל מאמצע [[המאה ה-18]] נוצרו ב[[אירופה]] וב[[אמריקה]] מדינות שאפשרו לקבוצות אזרחים מגוונות השתתפות בחיים הפוליטיים באמצעות בחירות לפרלמנטים. בתחילה למעמדות נוספים ל[[אריסטוקרטיה (מעמד)|אריסטוקרטיה]], אחר כך למיעוטים, ולבסוף לנשים. תהליכים אלה הובילו לפיתוח של צורת ממשל חדשה, [[דמוקרטיה ייצוגית]], המבוססת בחלקה על רעיון הדמוקרטיה העתיקה, אלא שבניגוד לימי קדם השתתפות האזרחים איננה ישירה.
 
בתחילת [[המאה ה-21]] רוב המדינות הדמוקרטיות מחזיקות בצורת שלטון של דמוקרטיה פרלמנטרית, שהיא ביטויה הנפוץ ביותר של דמוקרטיה ייצוגית. מתוכן, רק שתי מדינות בולטות לא היו דמוקרטיות פרלמנטריות: צרפת (שיש בה שילוב של משטר פרלמנטרי ו[[משטר נשיאותי]]) וארצות הברית (שמשטרה נשיאותי מובהק).