משה זמורה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
IsraelRosen (שיחה | תרומות) תיקונים טכניים והוספת הקשר לפנחס רוזן |
||
שורה 25:
משה זמורה נולד ב[[קניגסברג]] שב[[ממלכת פרוסיה]], [[הקיסרות הגרמנית]], להורים ש[[הגירה|היגרו]] מ[[יהדות רוסיה|רוסיה]]: אליעזר, סוחר ו[[עסקן]], ממשפחה [[תנועת החסידות|חסידית]], ופנינה (פרל) בת רבי נחמן נתן טרשדינסקי, ממשפחת [[תנועת ההשכלה היהודית|משכילים]].
בצעירותו רכש את השפה ה[[עברית]] (בין היתר בעזרת "אגודת דוברי עברית" בשם "עבריה" בראשות [[יצחק וילקנסקי]]) וקנה בה שליטה מצוינת שאפשרה לו להורות אותה לאנשים כ[[גרשם שלום]] ו[[חיים ארלוזורוב]]. חתנו השופט העליון [[חיים כהן (משפטן)|חיים כהן]] אמר עליו: "אני חושב שאין סופר עברי שלא קרא מאל"ף עד תי"ו, ובוודאי שאין מקור מן המקורות שלנו שאותו לא למד וקרא".
התחנך ב[[גימנסיה]] והמשיך ללימודים גבוהים בכמה אוניברסיטאות, כמקובל בזמנו: [[אוניברסיטת קניגסברג|קניגסברג]], [[אוניברסיטת מינכן|מינכן]], [[אוניברסיטת ברלין|ברלין]], [[אוניברסיטת גיסן|גיסן]], [[אוניברסיטת היידלברג|היידלברג]] ו[[אוניברסיטת פרנקפורט|פרנקפורט]]. קיבל תואר [[דוקטור למשפטים]]. נשא את [[אסתר זמורה|אסתר הורביץ]].
שורה 39:
לבו של זמורה נמשך אחרי המשפט התאורטי והעיון האקדמי. הוא פתח [[משרד עורכי דין]] ונטל לעצמו שותף, חיים קרונגולד, שלקח על עצמו את ההתעסקות בדברים המעשיים.
בשנות ה-
בנוסף, היה חבר ועד שכונת [[בית הכרם]]{{הערה|{{דואר היום||פרופ' איינשטיין בבית הכרם|1923/02/06|00300}}}}. בשנת 1923 נבחר לחבר ב"ועד העיר ליהודי ירושלים"{{הערה|{{דואר היום||בועד העיר|1923/08/30|00210}}}}.
שורה 45:
משנת 1923 הרצה על [[דיני חברות]] ב[[בית הספר המנדטורי למשפטים]]{{הערה|{{דואר היום||גמר מחזור ב' בביה"ס למשפטים|1925/01/15|00200}}}}{{הערה|{{דבר||מסיבה לד"ר מ. זמורה|1939/01/26|00404}}}}, ורכש לעצמו שם כמרצה פופולרי ומוכשר. בשנת 1933 הוא התמנה לחבר המועצה המשפטית{{הערה|{{דואר היום||ד"ר מ. זמורה חבר למועצה המשפטית|1933/08/21|00400}}}}. באותו זמן רכש מוניטין בחוגים ציוניים והתמנה ליו"ר בית הדין של [[ההסתדרות הציונית]]. במקביל הוא עסק בפעילות ציבורית. בין השאר היה חבר בשנת 1936 בוועד "מפעל היישוב" בירושלים שגבה מס לחיזוק היישוב{{הערה|{{דבר||מפעל העזרה והבצרון|1936/07/06|00112}}}}. כיהן כיו"ר הוועד המנהל של האקדמיה למוזיקה בירושלים{{הערה|זמורה-כהן, מיכל: רפרטואר אישי, הוצאת דביר, ע' 192, (1997)}}.
זמורה היה חבר [[מפא"י]] וככזה נבחר בידי [[דוד בן-גוריון]] לשמש כראש ועדת המצב המשפטית בטרם הקמת המדינה ואחר כך כאחד מחמשת השופטים הראשונים של מדינת ישראל, אשר מונו ב-22 ביולי [[1948]]{{הערה|{{ישראל היום|דיוויד סלע|70 שנים אחרי|572611|20 יולי 2018}}}}. תרמה לכך גם העובדה ששותפו למשרד עורכי הדין היה [[פנחס רוזן]] שמונה לכהן כ[[שר המשפטים]] הראשון<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.maariv.co.il/journalists/journalists/Article-471166|כותרת=ספר שופטים: כך מונו חברי בית המשפט העליון בראשית המדינה|אתר=www.maariv.co.il|תאריך_וידוא=2021-01-21}}</ref>. בהיותו [[זקן השופטים]], מונה זמורה לנשיא הראשון של [[בית המשפט העליון]]. זמורה התעקש שבניין בית המשפט יהיה ב[[ירושלים]] ולא ב[[הכרמל|כרמל]] בחיפה, היכן שבן-גוריון חפץ למקמו.
היה חבר הוועד הפועל של [[האוניברסיטה העברית בירושלים]] במשך שנים רבות.
| |||