דפוק וזרוק בפריז ובלונדון – הבדלי גרסאות

אורוול השיאר עותק בביתה של מייבל פיירץ, שהייתה ידידה של הוריו. היא לקח את כתהכתב היד לסוכן ספרותי, לאונרד מור, שסבר שהספר יתאים לבית ההוצאה "גולנץ" שהוקם באותה עת. ויקטור גולנץ היה מוכן לפרסם את היצירה, בכפוף להסרת ביטויים בשפה לא נקייה וכמה שמות של אנשים הניתנים לזיהוי, והציעה מקדמה של 40 ליש"ט. אורוול התלונן כי קטע אחד שגולנץ ביקש לשנות או לחתוך היה "החלק הטוב היחיד בכתיבה בספר". שם הספר שהציע גולנץ, "וידויים של מטה ומעלה", הטריד את אורוול. ביולי 1932 הציע אורוול לקרוא לספר The Lady Poverty, בהתייחס לשירה מאת אליס מיינל; באוגוסט 1932, הוא הציע את "שבחי העוני". ברגע האחרון שינה גולנץ את שם הספר. אורוול לא רצה לפרסם בשמו האמיתי, אריק בלייר, ואורוול היה השם בו השתמש מכאן ואילך ליצירותיו העיקריות, אם כי עדיין פורסמו מאמרים תקופתיים רבים בשם אריק בלייר. הספר פורסם ב-9 בינואר 1933 וזכה לביקורות חיוביות. לאחר מכן הוא פורסם על ידי הרפר אנד ברדרס בניו יורק. אולם המכירות היו נמוכות עד דצמבר 1940, אז הדפיסה הוצאת [[ספרי פינגווין]] 55,000 עותקים למכירה במחיר של שש פני.