סיפור ההתגיירות במכתבים הכוזריים – הבדלי גרסאות

אוניברסיטת תל אביב}}</ref>. לאחרונה התפרסמו מחקרים המאתגרים דעה זו. [[משה גיל]] במאמרו "'''הח'זרים לא התגיירו'''" ב-2010<ref>{{צ-מאמר|מחבר=משה גיל|שם=הח'זרים לא התגיירו|כתב עת=[[ציון (כתב עת)|ציון]]|שנת הוצאה=2010|מו"ל=החברה ההיסטורית הישראלית}}</ref>, ו[[שאול שטמפפר]] במאמר ""'''Did the Khazars Convert to Judaism?'''"<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Shaul Stampfer|שם=Did the Khazars Convert to Judaism?|כתב עת=Jewish Social Studies|מו"ל=,Indiana University Press|שנת הוצאה=2013}}</ref>. טוענים שרוב ההיסטוריונים והגאוגרפים המוסלמים שהזכירו את הכוזרים כיהודים לא ביקרו כלל בכזריה ועדותם היא עדות שמיעה בלבד. כך גם ביחס לכתבי המוקדמים שבהם, מהמאה העשירית, כאשר ממלכת הכוזרים הייתה עדיין ישות פוליטית חזקה ומשפיעה. עדויות מוסלמיות מאוחרות יותר הן בעצם חזרה על מה שמצאו בכתבי קודמיהם. לטענתו של גיל הערבים התייחסו לכוזרים, כמו גם לעמים ולשבטים האחרים שהגיעו מ[[מרכז אסיה]] ושכנו מצפון ל[[ח'ליפות העבאסית]], כאל ברברים חסרי תרבות, בעלי מנהגים פראיים ומוזרים. הם מפרטים את מנהגי הקבורה, החתונה, הענישה, מעמד המלך ונוהלי הורשת השלטון, אך אינם מזכירים כלל מנהגים יהודיים או חיים על פי חוקי התורה וההלכה, גם כשהם מציגים את המלך או את הכוזרים כיהודים. לדעתו של גיל, מאחר שהיהודים דחו את [[מוחמד]] ושליחותו, הם מתוארים במסורת המוסלמית בדרך שלילית, ותיוג מישהו כיהודי כמוהו כדברי נאצה ועלבון. הכוזרים היו אויבי המוסלמים וניהלו נגדם מלחמות רבות, ולכן בתיאורם כיהודים הייתה כוונה להציגם באור שלילי.