הברית הקדושה – הבדלי גרסאות

הקיסר האוסטרי והמלך הפרוסי התייחסו בפחות חשיבות לברית הקדושה מאשר הצאר הרוסי, אך חתמו עליה כחלק ממדיניותו של מטרניך וגם כי לא מצאו סיבה פוליטית לסרב להצעתו של הצאר. מטרניך עצמו התייחס בחשיבות רבה יותר, לברית שנחתמה מאוחר יותר, בעיר [[אכן]] ב-18 באוקטובר 1818, ברית בין רוסיה, פרוסיה, אוסטריה ובריטניה (היא [[הברית המרובעת]]). מאוחר יותר הצטרפה גם צרפת ואז הברית הפכה ל[[הברית המחומשת|ברית המחומשת]]. לתקופת בריתות אלו יש שמות רבים - "תקופת מטרניך", "שיטת מטרניך", "תקופת הברית הקדושה" ו[[הקונצרט האירופי]]. מטרת הבריתות הייתה לשמר את הסדר האירופי כפי שהוחלט ב[[קונגרס וינה]] ב-1815 ולהחזיר את שרביט השלטון לידי הכוחות השמרניים והריאקציונריים שהיו לפני תקופת נפוליאון. הברית הקדושה קבעה שבמידה שבאחת מארצות הברית פורצות מהומות היכולות לסכן אותה מדינה או מדינה נוספת מהברית, שאר המדינות תבואנה לעזרתה. ניתן לראות כאן (ובזה חשיבות הברית) רעיונות חדשניים של ויתור על ריבונות מוחלטת של מדינה לטובת ריבונות מוגבלת עם הסכמה שבנות ברית תתערבנה בענייניה הפנימיים של מדינה בסכנה, כדי להצילה. אנו רואים כאן גם את תחילת ההתהוות של פוליטיקה בינלאומית, של סולידריות בינלאומית והקמת גופים בינלאומיים המתפקדים ככלים מפקחים על הסדר והקשרים בין מדינות.

3) '''ועידת לייבאך''' - נערכה בעיר לייבאך (Laibach) שבקיסרות האוסטרית (היום [[ליובליאנה]] בירת [[סלובניה]]) בין ה-[[26 בינואר]] ל-[[12 במאי]] [[1821]]. זו הייתה ועידת המשך לוועידה הקודמת לאור הגברתן והתפשטותן של המהומות המהפכניות באיטליה. הפעם רק אנגליה שלחה נציג זוטר, לאור התנגדותה להתערבות באיטליה. הוזמנו גם מלך נאפולי ונציגים בכירים של מדינות איטלקיות נוספות. מטרניך היה מעוניין לדכא את הכוחות המהפכניים (ה[[הקרבונריםקרבונארי]] והרפובליקנים) באיטליה בעזרת כוח צבאי אוסטרי וזאת כדי לשמור על מעמדה הרם של אוסטריה בתוך הברית וגם על האינטרסים האוסטריים באיטליה. על כן, הוא שאף שהחלטות ההתערבות באיטליה, יתקבלו פה אחד על ידי כל המשתתפות בוועידה. הנציג האנגלי, מאידך, המשיך בהתנגדותו להתערבות הצבאית האוסטרית באיטליה והמשיך בכך על אף הלחץ הכבד שהופעל עליו. גם ניסיונות להרחיק נציג זה מהוועידה בטענה שמעמדו זוטר מדי, לא צלחו. הפתרון נמצא בזה שפרוטוקול הוועידה נחתם בשם הברית הקדושה בלבד, כלומר, על ידי רוסיה, אוסטריה ופרוסיה ולא בשם הברית המחומשת שכללה גם את צרפת ואנגליה. בעקבות זאת, צבאות אוסטריה פלשו לנאפולי והחזירו בה את הסדר הקודם. צבא אוסטרי גם דיכא את המרד ב[[צפון איטליה]], ב[[פיימונטה]]. לוועידה הגיעו במרץ 1821 החדשות על פריצת מרד חדש ביוון (מלחמת העצמאות של יוון) והצאר הרוסי החל גם בדיונים בנושא זה. הוועידה הגיעה לסופה בהצהרה שנחתמה רק על ידי אוסטריה, פרוסיה ורוסיה, הצהרה הקובעת את המשך המחויבות של מדינות אלו לשמר את הסדר הקיים באירופה. צרפת ואנגליה לא חתמו על הצהרת הסיום, דבר המוכיח את התרחבות השבר בין מדינות הברית.

במשך השנים גבר המתח והאנטגוניזם בין הברית הקדושה מצד אחד ואנגליה וצרפת מהצד השני, בייחוד בענייני [[איחוד איטליה]], זכות ההגדרה העצמית של מיעוטים ו[[הבעיההשאלה המזרחית]] (יחס מדינות הברית לאימפריה העות'מאנית המתפוררת). באופן רשמי הברית חדלה להתקיים עם מותו של הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון ב-1825. צרפת נפרדה מהברית לאחר [[מהפכת יולי]] ב-1830. הברית הקדושה ניסתה בפעם האחרונה להתערב בענייני אירופה בזמן המהפכות של 1848. רוסיה הגישה אמנם עזרה לאוסטריה למטרת דיכוי המרד ההונגרי ב-1848 אך הברית בין אוסטריה ורוסיה הגיע לקיצו בזמן [[מלחמת קרים]] כאשר אוסטריה הכריזה על עצמה כנייטרלית ולא באה לעזרתה של רוסיה אך השתלטה על שטחים שזו הפסידה ב[[ולאכיה|וולאכיה]] וב[[נסיכות מולדובה|מולדביה]]. גם הברית בין אוסטריה ופרוסיה הגיעה לקיצה כאשר בין שתי מדינות אלו פרצה מלחמה ב-1866. בעקבות מלחמה זו ההגמוניה בקרב המדינות הגרמניות עברה מידי אוסטריה לידי פרוסיה.