קרב לפנטו – הבדלי גרסאות

"הליגה הקדושה" הייתה איחוד של מספר מדינות קתוליות באזור [[הים התיכון]] ומטרתו שבירת השליטה העות'מאנית במערב הים התיכון. השותפים העיקריים בו היו [[ונציה]], מדינות [[בית הבסבורג]]; [[ספרד]], [[נאפולי]], ו[[ממלכת שתי הסיציליות]], [[מדינת האפיפיור]], ומספר מדינות קטנות: [[רפובליקת ג'נובה]], [[דוכסות סבויה]], [[מסדר אבירי מלטה]] ואחרים. לרשות הכוחות הנוצריים, בפיקודו העליון של דון חואן עמדו יותר מ-200 אוניות, רובן "[[גליאה|גליאות]]" - ספינות משוטים בגודל בינוני ובהן 6 "[[גליאסה|גליאסות]]" - ספינות משוטים ענקיות עם מאות חיילים על סיפונן. בסך הכל מנה הצבא הנוצרי כ-30,000 חיילים (מלבד החותרים).

 

 

הכוחות היו שקולים למדי, כי למרות היתרון המספרי של הטורקים בכמות האוניות, האוניות הנוצריות היו גדולות יותר וחמושות טוב יותר. בנוסף לכך, החימוש האישי של האירופאים היה כבד יותר והיו להם כלי ירי רבים יותר. קרב לפנטו היה הקרב הימי הגדול האחרון עד לעידן הקיטור, שבו רובן המכריע של האוניות לא הונע בכוחם של מפרשיהן, אלא תמרנו בעצמן (על ידי מאות חותרים, רובם שבויים או פושעים אזוקים) בלא התחשבות בכיוון או עוצמת הרוח, והגיעו לעיתים אף למהירות של 7 [[קשר (יחידת מידה)|קשר]].