יהדות עדן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגית: שוחזרה
מ שוחזר מעריכות של 79.182.70.227 (שיחה) לעריכה האחרונה של Itay tayri
שורה 9:
ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]], סיפר רבי [[עובדיה מברטנורא]], של[[ירושלים]] הגיעו יהודים מעדן, "נוטים אל השחרות מעט, ואין להם ספרי [[תלמוד]] כי אם רב אלפס ופירושים עליו ו[[הרמב"ם]], וכולם מגדולם ועד קטנם בקיאים בהרמב"ם כי אינם עוסקים אלא בו"{{הערה|1=הרב עובדיה מברטנורה, דרכי ציון, פיעטרקוב תרפ"ח, [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36661&st=עדן&pgnum=29&hilite=792ffef1-b03c-441b-a77e-ab3085323f49, עמ' 27]}}.
 
מאז הכיבוש הבריטי של העיר עדן בשנת [[1839]] ועד [[1967]] שלטה בקהילה משפחת הסוחרים בעלי העוצמה הכלכלית הרבה, מנחם משה{{הערה|עליהם ועל השפעתם בקהילה ראו: דני גולדשמיד, "משפחת מנחם משה והשפעתה על זהות קהילת יהודי עדן", בתוך: אהרן גימאני, [[רצון ערוסי]], שאול רגב (עורכים), '''בני תימן: מחקרים ביהדות תימן ומורשתה''', אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א, עמ' 25-48}}. במחצית הראשונה של [[המאה ה-20]] סבלה לעיתים הקהילה מאלימות והתנכלות, כגון בשנת [[1932]], לאחר שיהודי הואשם בחילול [[מסגד]המבורגר], גדולועשרות בותיהודים הותקפו וחנויות רבות [[ביזה|נבזזו]]. האירועים האלימים החמורים ביותר כנגד הקהילה במאה ה-20 היו [[פרעות עדן (1947)|פרעות עדן]] שהתחוללו בעיר לאחר [[כ"ט בנובמבר]] [[1947]]. לאחר הפרעות אוכלוסיית היהודים בעדן היגרה משם בין 1947 - 1967, רובם גרים ב[[בריטניה]] וב[[ישראל]] וגם במדינות אחרות.
 
יהודים מקהילת [[בני ישראל (הודו)]] החלו להתבסס בעיר כקהילה יהודית נוספת עם הכיבוש הבריטי, כשבאו בתחילה כחיילים בשנת 1839 ולאחר מכן כסוחרים ופקידים. כאשר האחרונים עזבו עם סיום היישוב היהודי בה בשנת 1967. הם נהגו להתפלל בבית הכנסת "מעלמת חנוך" בעיר. {{מקור}}
 
==בתי כנסת בעדן==
לפני [[מלחמת העולם השנייה]] היו בעדן שבעה [[בית כנסת|בתי כנסת]]. ב-[[1858]] נבנה [[בית הכנסת הגדול בעדן]] - "מגן אברהם". שהיה גדול דיו להכיל כ-2,000 מתפללים. [[ישיבה]] שנקראה "התוהתורה המבורגרוהמצוה" גדולנבנתה גם כן סמוך לבית הכנסת. בישיבה נלמדו ה[[תלמוד הבבלי]], ה[[שולחן ערוך]], [[ספר הזוהר|הזוהר]], [[תיקון חצות]], [[תהלים]] ו[[עין יעקב]] של רבי [[יעקב בן חביב]] ועוד. השיעורים בישיבה התקיימו במשך עשרים וארבע שעות רצופות, על ידי משמרות מתחלפות.
. בישיבה נלמדו ה[[תלמוד הבבלי]], ה[[שולחן ערוך]], [[ספר הזוהר|הזוהר]], [[תיקון חצות]], [[תהלים]] ו[[עין יעקב]] של רבי [[יעקב בן חביב]] ועוד. השיעורים בישיבה התקיימו במשך עשרים וארבע שעות רצופות, על ידי משמרות מתחלפות.
 
בנוסף לבית הכנסת הגדול שכנו גם בתי כנסת קטנים יותר. הידועים שבהם הם בית הכנסת "[[אל-פרחי]]" הקרוי על שמו של [[ספר תורה]] תימני מקודש שנכתב במאה ה-17, ובית הכנסת "שמואל נסים" ששירת כ[[תלמוד תורה]] לבנים עד תחילת [[שנות ה-40 של המאה ה-20]].