יניב שפירא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Avi fre העביר את הדף משתמש:Avi fre/יניב שפירא לשם יניב שפירא |
|||
שורה 11:
== פעילות אוצרותית ==
פעילותו האוצרותית של שפירא החלה בתערוכה '''בין אמנות היצירה ליצירת אמנות''' (1998), שהייתה פרויקט מתמשך משותף של אמני קיבוץ והכילה תערוכות רשימות ומפגשים ולוותה בטקסטים שפורסמו בעלון הקיבוץ. התערוכה התקיימה בקיבוצו, [[יזרעאל (קיבוץ)|יזרעאל]], ואופיינה כפעילות אוצרותית אינטגרטיבית ומולטי-דיסציפלינארית המפגישה תהליך, תוצר, פעולה ותצוגה. בשנת 2003 אצר את התערוכה '''מוזיאון מאיר אגסי: חלל מנטלי, מטאפורי, ממשי''' שעסקה במכלול יצירתו האנציקלופדי של האמן, סופר, משורר ומבקר אמנות, מ[[מאיר אגסי|איר אגסי.]] העיסוק בעיזבונו של אגסי, שהועבר לאחר מותו למשכן לאמנות בעין חרוד, זימן התבוננות בעולמו הפנימי המורכב של האמן, והרהור על מוזאון כמרחב קונקרטי ומטפורי. המסמך הארכיוני נתפש בתערוכה לא כעדות ל"מה שהיה" ול"אמת", אלא כמפגש עם אי וודאות, מרחבים פנימיים, נפש רוח ומוח.<ref>גליה בר אור (2004) '''נמל באוויר: על מוזיאון מאיר אגסי''', בתוך <u>מוזאון מאיר אגסי: חלל מנטלי מטפורי ממשי</u>, אוניברסיטת ת"א, הגלריה לאמנות ע"ש שרייבר, משכן לאמנות ע"ש חיים אתר, עין חרוד</ref>
עם כניסתו לתפקיד האוצר הראשי של גלריית הקיבוץ בתל אביב, בשנת 2004, נדרש להתמודד עם תפקידה הקהילתי ומשמעותה של גלריה קיבוצית לא מסחרית במרכז העיר.<ref>קרני עם עד, '''אוצר ונפרד,''' <u>Mynet</u>, שבעה עשר באוגוסט 2009</ref> וכן החל שפירא במהלך של כינון הגלריה התל אביבית כגלריית אם, כלומר, גלריה שתהווה מרכז משותף לכל הגלריות הפועלות בקיבוצים ותפעל לקשור ביניהן כך שיתפקדו כרשת הנותנת ביטוי למהלך אמנותי תרבותי מתמשך. המיזם שיתף בשיאו 30 גלריות קיבוציות מהצפון ועד הדרום, ייצר פלטפורמה של עבודה משותפת, איגד את הגלריות באתר במרשתת, יצר אינדקס תערכות ואפשר חשיפה משמעותית של אמני הקיבוץ ושל הגלריות הקיבוציות. במסגרת זו אצר שפירא (בשיתוף עם [[זיוה ילין]] ו[[דרורה דקל]]) שני פרויקטים משותפים לכל 30 הגלריות: '''נלבישך שלמת בטון ומלט''' (2008) ו'''מדרש קיבוץ''' (2009). פרויקטים אלה הציגו את מכלול פעילות הגלריות הקיבוציות כאלטרנטיבה לגלריות מסחריות והציעו להתבונן מחודש על הקיבוץ ועל מקומם של אמני הקיבוץ בשיח האמנות הכללי. בכל אחד מהפרויקטים הללו פעלו הגלריות באופן עצמאי אך עשו זאת מתוך תגובה לנושא המשותף.<ref>חגית פלג רותם, '''בלדה לעוזב קיבוץ,''' <u>גלובס,</u> חמישה באוגוסט 2008, עמ'18.</ref>
עם כניסתו לתפקיד מנהל המשכן לאמנות בעין חרוד בשנת 2016, החל שפירא לבחון את המוזיאון עצמו, את שלבי הקמתו ואת אוספיו כמעצבי היסטוריה וזהות לאומית וחברתית,<ref>יובל סער, '''מעבר לזמן ולמקום:80 למשכן לאמנות בעין חרוד''', <u>מגזין פורטפוליו</u>, שני בספטמבר, 2018</ref> וזאת בהמשך לכיווני המחקר שפיתחה ד"ר גליה בר אור בשנות ניהולה הארוכות (2015-1985). בפעילותו עד כה הוא חוקר את מבנה המוזיאון,<ref>{{צ-ספר|מחבר=פרחיה בהר דוד, שפירא יניב|שם=סוד האור, אדריכלות האור במשכן לאמנות|מקום הוצאה=ישראל|מו"ל=משכן לאמנות עין חרוד|שנת הוצאה=2020}}</ref> את האופנים שבהם הוא מחזיק זיכרון<ref>יניב שפירא '''פרויקט אופוריה''', אשכול תערוכות לציון 50 שנה למלחמת ששת הימים, קטלוג דיגיטלי, 2017.</ref> ואת משמעותו כנכס תרבותי מעורר השראה.<ref>{{צ-ספר|מחבר=יניב שפירא (עורך)|שם=14 כיוונים לרוח: דיוקן המשכן|מקום הוצאה=ישראל|מו"ל=משכן לאמנות עין חרוד|שנת הוצאה=2019}}</ref> עם השנים הפך העיסוק בזיקות בין-דוריות, ובהסטוריה של האמנות הישראלית למוטו אוצרותי מאפיין<ref>סמדר שפי, '''אופק חדש לאופקים חדשים''', <u>בלוג החלון</u>, 22 למרץ 2016.</ref><ref>גדעון עפרת, '''המסע לעין חרוד,''' <u>המחסן של גדעון עפרת</u>, 24 נובמבר 2019</ref>.כמו כן הוא פועל להידוק המחויבות לחקר הקהילה שכוננה את המשכן ולשיקוף תרבותי שלה . במסגרת תפקידו אצר יניב שפירא את התערוכה '''אופק חדש לאופקים חדשים''' (2016) במשותף עם פרופ' גילה בלס [[דליה דנון|ודליה דנון]]. התערוכה זימנה למבקרים מפגש מחודש עם אמני קבוצת [[אופקים חדשים]], עם התפתחות הקבוצה ועם התפתחותו האישית של כל אחד ממשתתפיה. פרק אחד של התערוכה בחן זיקות בין אמני אופקים חדשים לבין אמנים עכשוויים שהגיבו אל האבות המייסדים באופנים שונים של ציטוט, מחווה או מרידה.<ref>משכן לאמנות, עין חרוד, '''אופק חדש לאופקים חדשים''', קובץ סרטים/ קטלוג יום עיון, 2016</ref> במלאת 50 שנה למלחמת ששת הימים אצר שפירא ולצידו מיקאלה זיס, אלעד ירון, דנה אריאלי הורביץ וטל גלפר כאוצרים שותפים את '''פרויקט אופוריה''' (2017). התערוכה הציפה שאלות על החברה הישראלית חמישים שנה אחרי המלחמה ועל תפקידם של יצירת האמנות ושל המוזאון במציאות החברתית הישראלית. הפרויקט הורכב מחמש תערוכות שהוצגו בחלל המוזאון והציעו מגוון קולות של אמנים בני דורות שונים המשתמשים בטכניקות שונות: סדנת הדפס פעילה (גיא ברילר), תערוכת צילום (ג'יל קארון), מיצב משוחזר (שוקה גלוטמן) ותערוכה הסטורית. שפירא אצר את אחד הפרויקטים '''50 שנה, אותה המנגינה''' של האמן דני לביא. הפרויקט כלל את ההקלטות של השיחות המקוריות של "שיח לוחמים", ספר שהתפרסם אחרי מלחמת ששת הימים ושאביו של יניב שפירא, אברהם שפירא, היה מיוזמיו ועורכיו.
| |||