מלחמות ה' (יחיא קאפח) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Itay tayri (שיחה | תרומות) מ קטגוריה |
אין תקציר עריכה תגית: שוחזרה |
||
שורה 38:
{{ראו גם|דרדעים}}
יהדות תימן הצטיינה בשמירת המסורת הקדומה של עם ישראל, עקב קשריה ההדוקים עם מרכז התלמוד הבבלי בתקופת הגאונים. הקשרים ההדוקים עם גאוני בבל והשיירות המצויות שהיו בין הארצות, שימרו בתימן יהדות תלמודית מובהקת. גאוני בבל שקיבלו את תורתם ומסורתם מהאמוראים בארץ מולדתם, היו אנשי חכמה ומדע ובעלי השקפה רציונלית. כך גם הייתה יהדות תימן הקדומה. כשהגיעו ספרי הרמב"ם לתימן, שהיו גדושים במדע ותורה רציונלית, לא היה הדבר זר ליהודי תימן, כיוון שגם הרמב"ם המשיך את דרך הגאונים העתיקה.
במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 הגיעו לתימן מספר חוקרים ומלומדים יהודיים אירופאים, שהושפעו מתנועת ההשכלה. חוקרים אלו נפגשו עם כמה חכמי [[צנעא]], שהייתה להם נטייה למדעים עוד קודם לכן, והשפיעו עליהם רבות. בין ההשפעות שזרעו בלבם של קבוצה מחכמי תימן היו ספקות לגבי אמיתות והקבלה, ויחס אוהד להשכלה ולנאורות האירופית. אולם בעוד ההשכלה האירופית גרמה לעיתים לנטישת הדת, התפישה הדרדעית הייתה כי אין כל ניגוד בין ההשכלה לבין הדת. הם ניסו לבער מתוך היהדות כל דבר שנראה מנוגד לשכל, וליהדות ה"טהורה", כפי שעוצבה מאז ימי המשנה והתלמוד. לפיכך ניסו לבער מן היהדות את האמונה בשדים, בקמעות ובלחשים, וגם את הקבלה ותורת המסתורין. הם ניסו לחזור לנוסחי תימן הקדומים, ולתפישת העולם של חכמי תימן מן האסכולה הימי־בניימית הקדומה, שהלכה בעקבות רבנים מארצות האסלאם, דוגמת [[רס"ג]], רבי [[יהודה הלוי]] וה[[רמב"ם]]. היו מחכמי תימן גם בדורות האחרונים שהמשיכו לשמר את תפישת העולם הרמב"מיסטית והיו בעלי נטייה פילוסופית.▼
לאחר מאות שנים, כאשר התפשטו ספרי הדפוס בתימן, חלה בתימן סטייה מהמסורת הקדומה אל מסורת יהודית אירופאית חדשה שהייתה גדושה בהלכות ובמנהגי אשכנז וספרד. כמו כן, הייתה המסורת האירופאית גדושה במיסטיקה שיהודי תימן עד אז לא הכירו, כמו ספר הזוהר וספרי קבלה נוספים. כך נוצר הנוסח השאמי בתימן, וכך נוצרו המקובלים בתימן. המסורת הקדומה והרציונלית של יהדות תימן כמעט נמחקה. אולם היא המשיכה אצל מעטים כגון הרב יחיא תורכי מצנעא והרב סלימאן עמראני מחראז.
המודל לחיקוי של אותם חכמים היה הרמב"ם, שהיה עד לחדירת ה[[שולחן ערוך]] לתימן, הפוסק המרכזי עבור יהודי תימן. הרמב"ם, שהיה גם פוסק ותלמיד חכם, מצד אחד, וגם [[פילוסוף]] ו[[רופא]], מצד שני, ייצג עבור יהודי תימן את השילוב שבין השכלה כללית להלכה. בהשפעתו של הרמב"ם ניסו חלק מיהודי צנעא, לאחר המפגש עם אירופה, לחנך את ילדיהם. בבית הספר העות'מאני ("מכתב") היה בדעתם ללמד את מקצועות היהדות מצד אחד, ומצד שני גם [[פילוסופיה יהודית]]. לבד ממקצועות היהדות היה בדעתם ללמד גם מקצועות כלליים, כגון [[ערבית]], [[טורקית]] ו[[עברית]] ודקדוקה, [[מדעים]], [[גאוגרפיה]] ו[[אסטרונומיה]], ו[[מתמטיקה|חשבון]].▼
▲במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19 הגיעו לתימן מספר חוקרים ומלומדים יהודיים אירופאים, שהושפעו מתנועת ההשכלה. חוקרים אלו נפגשו עם כמה חכמי [[צנעא]], שהייתה להם נטייה למדעים עוד קודם לכן, והשפיעו עליהם רבות. בין ההשפעות שזרעו בלבם של קבוצה מחכמי תימן היו ספקות לגבי
▲המודל לחיקוי של אותם חכמים היה הרמב"ם, שהיה עד לחדירת ה[[שולחן ערוך]] לתימן, הפוסק המרכזי עבור יהודי תימן. הרמב"ם, שהיה גם פוסק ותלמיד חכם, מצד אחד, וגם [[פילוסוף]] ו[[רופא]], מצד שני, ייצג עבור יהודי תימן את השילוב שבין השכלה כללית להלכה. בהשפעתו של הרמב"ם ניסו חלק מיהודי צנעא, לאחר המפגש עם אירופה, לחנך את ילדיהם. בבית הספר העות'מאני ("מכתב") היה בדעתם ללמד את מקצועות היהדות מצד אחד, ומצד שני גם [[פילוסופיה יהודית]]. לבד ממקצועות היהדות היה בדעתם ללמד גם מקצועות כלליים, כגון [[ערבית]], [[טורקית]] ו[[עברית]] ודקדוקה, [[מדעים]], [[גאוגרפיה]] ו[[אסטרונומיה]], ו[[מתמטיקה|חשבון]]. הרב הראשי יחיא יצחק הלוי יזם ופעל רבות להקמת בית ספר יהודי שבו ילמדו תורה ומדע. הוא מינה את חברו לבית הדין הרב יחיא קאפח למנהל בית הספר.
בתחילת המאה ה20 פרצה מחלוקת בין שניה חכמים משכילים אלה, הרב יחיא יצחק הלוי מחד, והרב יחיא קאפח מאידך. מחלוקתם נסובה על היחס לספר הזוהר ולקבלה בכלל. הרב קאפח והרב יחיא אביץ' וחבריהם טענו שהזוהר והקבלה לא רק ספרות חדשה וחסרת מסורת בחז"ל, אלא זו ספרות של עבודה זרה ממש. הם ותומכיהם כונו בשם "דרדעים". לעומתם, הרב יחיא יצחק הלוי והרב עמרם קורח וחבריהם סברו שאומנם הזוהר והקבלה הם ספרות חדשה, אך אין זו עבודה זרה. אליהם הצטרפו חכמים לא משכילים שהיו חסידי הזוהר והקבלה, כמו הרב סעיד עזירי שטען כי הזוהר הוא חבור רשב"י. קבוצה זו שנלחמה בדרדעים כונתה "עיקשים". במהלך [[העשור השני של המאה ה-20]] הגיעה המחלוקת לכלל משבר. בשיאה הביא הרב [[יחיא יצחק הלוי]], ממנהיגי ה"עיקשים", את המחלוקת בפני ה[[אימאם]], שליט תימן, [[יחיא חמיד אלדין]].
==תוכן הספר==
| |||