סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות – הבדלי גרסאות

'''סעיף 80 פרק 12 ל[[מגילת האומות המאוחדות]]''' (1945), הוא חלק מהפרק העוסק במערכות נאמנות בינלאומיות (International Trusteeship System) שהחליפו את [[מנדט חבר הלאומים|שיטת המנדטים של חבר הלאומים]] ומחריג את הסכמי הנאמנות המפורטים בסעיפים 77, 79 ו-81 של אותו פרק.

[[דו"ח אדמונד לוי]] מ-2012 מתייחס לסעיף{{הערה|ראו [http://www.pmo.gov.il/Documents/doch090712.pdf '''מעמד שטחי יהודה ושומרון מנקודת ההשקפה של המשפט הבינלאומי'''] עמ' 11, מתוך דו"ח על מעמד הבנייה ביהודה ושומרון (דו"ח לוי)}} ככזה הקובע את "העיקרון של ההכרה בהמשך תוקפן של זכויות קיימות של מדינות ועמים שנרכשו מכוח המנדטים למיניהם, כולל אותן הזכויות של היהודים מכוח המסמכים המפורטים לעיל ([[הצהרת בלפור]] ו[[כתב המנדט]]) להתיישב בשטחי ארץ ישראל" ובהתייחסויות של משפטנים בינלאומיים אחרים ברוח דומה{{הערה|[[יוג'ין רוסטוב|Rostow, Eugen]], [http://www.mythsandfacts.org/media/user/images/eugene%20v%20rostow-brinck%20and%20stone.pdf Bricks d stones: settling for leverage; Palestinian autonomy], The New Republic, 23 April 1990, עמ' 3}}.

אסכולה של מומחים ב[[משפט בינלאומי פומבי|משפט בין לאומי]] רואה{{הערה|1=[https://www.youtube.com/watch?v=oVsjNzXojCM&feature&t=6m15s לא החלטה 181] היא הבסיס ללגיטימציה לקיומה של מדינת ישראל אלא ההחלטה בוועידת סן רמו ותיקופה ב[[מגילת האומות המאוחדות]], פרק 12, סעיף 80}} בסעיף 80 המתקף את החלטות [[ועידת סן רמו]] (1920) ואת מנדט חבר הלאומים כלגיטימציה, מבחינת משפט העמים, לכינונה של מדינת ישראל ולאו דווקא [[החלטה 181]], [[הוועדה לבחינת מצב הבנייה ביהודה ושומרון#מעמד שטחי יהודה ושומרון על פי המשפט הבינלאומי|שלא הגיעה לידי מימוש, ועל כן פקעה]] ולא קנתה אחיזה במשפט הבינלאומי. באופן דומה, אסכולה זו גורסת ש[[יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן|הסיפוח הירדני של יהודה ושומרון]] ב־[[1950]] פקע בשנת 1988 עם [[ניתוק הזיקה]], ועל כן עדיין עומדת בתוקפה הצהרת בלפור מ־1917 שיעדה את שטחי יהודה ושומרון למדינה יהודית{{הערה|דוקטרינה זו ידועה כ-"אוטי פוסידטיס יוריס" – uti possidetis iuri – כלומר, "אתה מחזיק על-פי חוק", אלא אם קרה משהו ששינה את הגבול באופן חוקי הגבול שהיה הוא הגבול שיהיה -– מדינת ישראל היא היורשת של הגבולות המנדטוריים. מתוך, יוג'ין קנטרוביץ', [http://mida.org.il/2014/06/16/%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%9Dקרים-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7החוק-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%9C%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%99הבינלאומי-%D7%95%D7%94%D7%92%D7%93%D7%94והגדה-%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AAהמערבית/ '''קרים, החוק הבינלאומי והגדה המערבית'''], אתר מידה, 16.6.2014}}.

עם זאת, הדעה הרווחת בקרב משפטנים היא ש[[תוכנית החלוקה|תוכנית החלוקה והחלטה 181 של האו״ם,האו"ם]], החליפו החלטות קודמות בעניין ארץ ישראל, והיא מה שנותן תוקף משפטי להקמתה של [[ישראל|מדינת ישראל]]<ref>{{צ-ספר|מחבר=[[רות גביזון]]|שם=שישים שנה להחלטת

כ״טכ"ט בנובמבר 1947

מקורות ועיונים|מקום הוצאה=|מו"ל=מרכז מציל״המציל"ה|שנת הוצאה=2009|קישור=}}</ref>. לפי טענה זו, החלטה אשר מתקבלת באו״םבאו"ם אינה הופכת בלתי-תקפה, גם אם הצדדים הנוגעים להחלטה אינם מוכנים לקבל אותה.

2. Paragraph 1 of this Article shall not be interpreted as giving grounds for delay or postponement of the negotiation and conclusion of agreements for placing mandated and other territories under the trusteeship system as provided for in Article 77.</div>

ועידת סן פרנסיסקו 1945 התכנסה לקראת כניסת ה[[או"ם]] לנעליו של [[חבר הלאומים]] ששבק בתחילת [[מלחמת העולם השנייה]], לשם ניסוח [[מגילת האומות המאוחדות]] -– המסמך המכונן אשר מהווה את חוקת הארגון.

שניות הנוסח של סעיף 80, שאינו מזכיר את ארץ ישראל, יהודים או ערבים אל מול התשומות היהודיות במאבק המדיני להשפיע על הנוסח הסופי,

יעדה הסופי של [[התנועה הציונית]] נוסח כבר ב[[תוכנית בילטמור]] (1942) בהשראת [[דוד בן-גוריון]] יושב ראש הנהלת [[הסוכנות היהודית]] דאז -– הקמת [[מדינה יהודית]] ריבונית בארץ ישראל לאלתר שתשתלב במערך הדמוקרטי שיכון בעולם עם תום המלחמה.

בדיוני המעצמות הגדולות ב-1944 לקראת הקמתו של האו"ם הוערך כי בוועדה הייסוד של הארגון יצקו את דפוסי המנגנון שינהל ויעביר את [[פלשתינה-א"י]] -– [[מנדט חבר הלאומים#מנדט מסוג A|מנדט חבר הלאומים]] האחרון מסוג A לאחר ש[[סוריה]] ו[[לבנון]] זכו בעצמאות, משיטת המנדטים לשיטת [[משטר נאמנות|משטר הנאמנות]].

משהתברר שבעיית ארץ ישראל לא תעלה בוועדה ושפתרון הסוגיה יידחה לאחר סיום המלחמה, לדרישת הבריטים{{הערה|[[וינסטון צ'רצ'יל]] בהודעה לפרלמנט הבריטי ב-27 בפברואר 1945}}, האתגר שניצב בפני הצד היהודי היה לשמור בשלמותם על העיקרון ההיסטורי והזכויות שמקנה המנדט לעם היהודי בארץ ישראל אם כדרישה מממשלת בריטניה למלא התחייבויותיה כפי שהוגדרו במנדט ואם במסגרת כל הסדר עתידי כפי שינוסח במגילת האו"ם, אם משטר נאמנות או הסדר אחר, כשלב במערכה לכיבוש היעד הסופי. ברוח זו הגישה הסוכנות היהודית לכל המשלחות בוועידה תזכיר בחתימתו של [[חיים ויצמן]] שכלל גם את חזון המדינה היהודית על פי תוכנית בילטמור בהיבט של יחסה לאוכלוסייה הערבית שבתחומה העתידי. בעקבות תזכירים של המשלחות הבריטית, האמריקאית והאוסטרלית שאף אחד מהם לא כלל את הדרישה המפורשת להבטיח את הזכויות והיתרונות שנרכשו לפי שיטת המנדטים של חבר הלאומים גם במשטר הנאמנות החדש שיכון בחסות האו"ם, הן למדינה שבידיה המנדט והן לעם ולאומה שמשטר המנדט נועד ליצור עבורם את התנאים להקמת בית לאומי, על פי אופיו המיוחד של המנדט על ארץ ישראל, הגישה הסוכנות היהודית ב-8 במאי, תזכיר משלים, שמדגיש את חשיבות שמירת הזכויות של כל מוטבי משטר הנאמנות העתידי -– זכויות העם היהודי כולו לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה.

מטרת העולם הערבי הוצהרה בכינוס היסוד של [[הליגה הערבית]] במרץ 1945 בקהיר, בה הוכרז על זכותה של [[מדינה פלסטינית|פלסטין]] ל[[עצמאות]] מדינית, ונתאמתה בדיונים המוקדמים של ועדת הנאמנות בוועידת סן פרנסיסקו בה הובררה המטרה לרוקן את המנדט הארץ-ישראלי מתוכנו היהודי והציוני ולקבוע הלכה חדשה לפיה תכיר מגילת האו"ם בזכותו של עם אחד בלבד -– עמו של הרוב הערבי, להחליט על צורת המשטר המדיני בארץ ועתידה הלאומי בשטח משטר הנאמנות, או כל הסדר אחר, שיכון ב[[ארץ ישראל המערבית]] ויחליף את משטר המנדט ביום מן הימים. תחבולת הערבים ותכסיסם נועדה לצבוע את המהלך כנובע מתוך דאגה ונימוקים עקרוניים מתקדמים ודמוקרטיים למשטר הנאמנות בכללותו{{הערה|שם=יומן סן פרנסיסקו}}.

התקבצו ובאו לוועידת סן פרנסיסקו נציגים של לא פחות מ-20 מוסדות וארגונים יהודיים מארצות הברית ומחוצה לה, ובהם [[הסוכנות היהודית]], [[הקונגרס היהודי האמריקאי]], אגודת ישראל בארץ ישראל{{הערה|"אגודת ישראל לקראת סאן-פראנציסקו", שערים, י"ג אייר תש"ה (26.04.1945), עמ' 1. }}, ועד שליחי הקהילות של בריטניה, הקונגרס היהודי הקנדי ונציגי מוסדות יהודיים מ[[אמריקה הלטינית]], שהפיצו תוכן עם הצעות ודרישות בעניינים בעלי ערך כללי ויהודי. לאף אחד מהארגונים היהודיים לא היה מעמד רשמי ומוכר בוועידה. במסגרת המשלחת האמריקאית היו נציגים של ארגונים יהודיים, כיועצים, והם ידעו לנצל מעמדם לפעולה בקרב משלחות אחרות בוועידה. למרות התהוות גוש מרכזי של ארגונים יהודיים סביב התביעה הציונית לראות בארץ ישראל את הפתרון לשאלת הלאום היהודי תוך התחשבות בזכויותיו ההיסטוריות בארץ אבותיו הרי הייתה גם דעת מיעוט שהקשתה על תומכי הציונות מקרב האומות לתמוך בתביעה ואף סייעו לעוינים את העניין הציוני כמו [[מחלקת המדינה]] לנסות ולקעקע אותה.

ב-17 באפריל 1946 חוקק חבר הלאומים את החלטתו האחרונה{{הערה|1=[https://www.youtube.com/watch?v=oVsjNzXojCM&feature&t=6m39s החלטתו האחרונה של חבר הלאומים מתאריך 17 באפריל 1946]}} לפיה יש להמשיך לדאוג ולפעול למען זכויות המדינות החדשות שטרם קיבלו את עצמאותן.

* הווארד גריף, [http://www.algemeiner.com/2011/09/22/article-80-and-the-un-recognition-of-a-%E2%80%9Cpalestinian“palestinian-state%E2%80%9Dstate”/ Article 80 and the UN Recognition of a “Palestinian State”], האלגמיינה, 22.9.2011