דם בתולים – הבדלי גרסאות

אישה בתולה נטמאת מגזירת דם בתולים גם אם לא דיממה; זוהי גזירה שמא דיממה, והדם התערבב בזרע ואינו ניכר. ישנה מחלוקת בין הפוסקים מהו השלב בתשמיש שמחיל את הגזירה: לדעת ה[[שולחן ערוך]]{{הערה|יורה דעה סימן קצג}}, פורש לאחר הבעילה, מכיוון שיש לחשוש שיצא דם וחיפהו שכבת זרע. אך לדעת הרמ"א, אפשר להקל, וכל עוד לא יצא דם או שהאיש לא גמר את הביאה (הזריע) - הרי הם מותרים ואינם צריכים לנהוג בדיני טומאה{{הערה|{{שולחן ערוך|יורה דעה|קצג|א}} ונושאי הכלים, '''חכמת אדם''', קט"ו, ט"ו. '''טהרת הבית''', חלק א', עמ' תקב-תקד. '''בדי השולחן''', סימן קצ"ד, י"ט. בעניין טומאת דם בתולים הזב בביאות הבאות ראו "[http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA56/R0561043.asp עד מתי קיימת גזירת דם בתולים?]", מאת הרב יואל קטן.}}.

 

 

נחלקו ה[[ראשונים]] האם מותר לפרוש מיחסי האישות הראשונים כשה"[[פין|אבר]]" עדיין "[[זקפה|חי]]", יש הסבורים שבשונה ממי שקיים בטעות יחסי אישות עם אשתו כאשר היא טמאה בטומאת [[נדה]] שעליו לפרוש ב"אבר מת", כדי שלא יהנה מגופה של נדה דבר הכרוך באיסור [[כרת]], התירו חז"ל לפרוש מגופה של כלה בתולה ב"אבר חי"{{הערה|רא"ש במסכת נדה פרק עשירי}} ויש חולקים{{הערה|הראב"ד, מובא ברא"ש שם}}.