חוק רכישת הכסף של שרמן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 3:
חוק זה לא התיר את ההנפקה הבלתי מוגבלת של [[מטבע]]ות [[כסף (יסוד)|כסף]] כפי שתומכי ההטבעה החופשית של מטבעות הכסף שאפו לה. עם זאת, החוק הרחיב את סכום מטבעות הכסף שהממשלה נדרשה לרכוש על בסיס חודשי של 4.5 מיליון [[אונקיה|אונקיות]]. חוק רכישת הכסף של שרמן הועבר כתגובה לתלונות של החוואים וכורים שהלכו וגברו. לחוואים היו חובות עצומים שלא ניתן היה לפרוע אותם בשל ה[[דפלציה]], והם דחקו בממשלה להעביר את החוק כדי לעודד את הכלכלה ולגרום ל[[אינפלציה]], שתאפשר להם לשלם את חובותיהם בדולרים בערך נמוך. במקביל, כרו חברות ה[[כרייה]] כמויות עצומות של כסף במכרות במערב ארצות הברית. היצע היתר שנוצר בשל כך הוריד משמעותית את מחיר הכסף, לעיתים מתחת לשער שאפשר את הפקתו בכדאיות כלכלית. הם קיוו לגייס את הממשלה כדי שזו תעלה את הביקוש לכסף.
 
במקור, הצעת החוק נודעה בפשטות בשם חוק רכישת הכסף של 1890. רק לאחר שהצעת החוק התקבלה ונחתמה כחוק, היא נודעה בשם "חוק רכישת הכסף של שרמן. [[הסנאט של ארצות הברית|הסנאטור]] [[ג'ון שרמן]], איש [[המפלגה הרפובליקנית]] מ[[אוהיו]] ויושב ראש {{קישור שפה|אנגלית|United States Senate Committee on Finance|[[ועדת הכספים של הסנאט של ארצות הברית|ועדת הכספים של הסנאט}}]], היה זה שניסח את החוק, אך מרגע ששני בתי [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס]] העבירו את החוק והוא הועבר למליאות הבתים כדי לגשר על הפערים בין הנוסחים שלהם, היה שרמן זה שהועיל מאוד בהשגת ההסכמה של המליאות לגיבוש הנוסח הסופי של החוק. יותר מכך, מרגע שהושגה הסכמה על הנוסח הסופי של החוק, גילה שרמן שהוא לא הסכים עם חלקים רבים שלו. תמיכתו של שרמן בחוק הייתה כה פושרת, עד כשהוא התבקש להביע את דעתו על החוק על ידי [[נשיא ארצות הברית|הנשיא]] [[בנג'מין הריסון]], הוא רק אמר שהחוק היה "בטוח" והוא לא יגרום שום נזק אם הנשיא יחתום עליו.
 
החוק נכנס לתוקף במקביל לחוק המחירים של מקינלי {{אנג|McKinley Tariff}}. [[ויליאם מקינלי]], אז חבר רפובליקני [[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית הנבחרים]] מ[[אוהיו]], ויושב ראש ועדת המיסוי והתקציב של הבית, פעל בשיתוף פעולה עם שרמן ליצור חבילה שתוכל לעבור בסנאט ולקבל את אישורו של הנשיא.