מסע אל קצה הלילה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: שוחזרה עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ שוחזר מעריכות של 80.246.130.183 (שיחה) לעריכה האחרונה של KotzBot
שורה 35:
 
==עלילה==
רדינןפרדינן בארדאמי, גיבור הסיפור, סטודנט לרפואה בן עשרים בראשית הספר, מספר בגוף ראשון את תולדות חייו. הסיפור מתחיל כאשר הוא מתלהב מטור חיילים הצועד בסך ברחובות [[פאריס]] והוא הולך ומצטרף ולדבריו נלכד במלכודת. הוא יוצא לחזית באזור [[פלנדריה]], להילחם בגרמנים, וכאן מגלה את פניו האמיתיים של חיי החייל באמצעות המלחמה. עיקר תפקידו היה כחייל קישור בין יחידות צבא, וככזה הוא פוגש את זוועות המלחמה במגוון הופעותיה. לא רק חיילים המתרסקים בפגזי האויב, אלא גם את האוכלוסייה האזרחית הכפרית שכפריה עולים באש פגזי האויב בזה אחר זה. למרות גילויי הפחדנות שלו הוא נאלץ להמשיך בטירוף. בשלב מסוים הוא מסכם: "לא נשארה לי בררה אלא תקווה אחת קטנה: ליפול בשבי", אלא שגם פעולה זו מסוכנת למדי, שכן האדם ממול מפחד לא פחות, ומשתחרר מפחדו זה בירייה באנשים שממול גם אם מוסרים עצמם. לזמן מה חוזר הגיבור לפריז מסיבות בריאותיות. בבית החולים פוגש בחורה אמריקאית בשם לולה, וגם בפניה מבטא את פחדו העמוק להיות מוחזר לחזית אל המלחמה. לבסוף הניחו לו, אך לדבריו הוא נותר "דפוק בראש, לא שווה כלום".
ראוי לציין שמדובר בספר שקשה להאמין שסלין כתב. ההומניות... כתבתם " אנטי מלחמתי". מסע אל קצה הלילה קסום ואנושי כל כך, מי שקודם קרא ואחכ נחשף לביוגרפיה הוכה בהלם. תמצאו איך לערוך. אני אקרא ואשלח הערות. האופן בו הספר ועלילתו מתוארים... קר ומנוכר מהספר. אשמח ללא קרדיט או תשלום להגיש לכם 500 מילים. כי ויקיפדיה הסיבה היחידה שיש לי נייד חדיש. יסמין נגבי.
רדינן בארדאמי, גיבור הסיפור, סטודנט לרפואה בן עשרים בראשית הספר, מספר בגוף ראשון את תולדות חייו. הסיפור מתחיל כאשר הוא מתלהב מטור חיילים הצועד בסך ברחובות [[פאריס]] והוא הולך ומצטרף ולדבריו נלכד במלכודת. הוא יוצא לחזית באזור [[פלנדריה]], להילחם בגרמנים, וכאן מגלה את פניו האמיתיים של חיי החייל באמצעות המלחמה. עיקר תפקידו היה כחייל קישור בין יחידות צבא, וככזה הוא פוגש את זוועות המלחמה במגוון הופעותיה. לא רק חיילים המתרסקים בפגזי האויב, אלא גם את האוכלוסייה האזרחית הכפרית שכפריה עולים באש פגזי האויב בזה אחר זה. למרות גילויי הפחדנות שלו הוא נאלץ להמשיך בטירוף. בשלב מסוים הוא מסכם: "לא נשארה לי בררה אלא תקווה אחת קטנה: ליפול בשבי", אלא שגם פעולה זו מסוכנת למדי, שכן האדם ממול מפחד לא פחות, ומשתחרר מפחדו זה בירייה באנשים שממול גם אם מוסרים עצמם. לזמן מה חוזר הגיבור לפריז מסיבות בריאותיות. בבית החולים פוגש בחורה אמריקאית בשם לולה, וגם בפניה מבטא את פחדו העמוק להיות מוחזר לחזית אל המלחמה. לבסוף הניחו לו, אך לדבריו הוא נותר "דפוק בראש, לא שווה כלום".
 
חלקו של הסיפור העוסק במלחמה ובמוראותיה תופס רק חלק קטן מן הספר (את הרבע הראשון לערך), אבל יש למלחמה השפעה נפשית עמוקה על המשך חייו של הגיבור. בשנים הראשונות הוא אינו מצליח להתבסס במקום אחד. הוא יוצא תחילה לאפריקה כדי למצוא את עושרו באחת המושבות הצרפתיות, אך חיי חיים עלובים ביותר. משם במעין [[ספינת עבדים]] הוא עובר לחפש את מזלו בארצות הברית של אמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ומוצא עצמו שם עובד כפועל בקו לייצור מכוניות. בחלקו השני של הסיפור בארדאמי חוזר לצרפת, משלים את לימודי הרפואה שלו ומתפרנס כרופא בפרבר עני בפאתי פריז, שם חי בדלות וצמצום רבים. בחלק זה של הסיפור, חיי הגיבור באותו פרבר עני, התופס חלק נכבד מהרומן, מתוארים קשריו עם אנשים שונים במקום מגוריו: השוערת והאחיין שלה בבר שמת למרות נסיונותיו של בארדאמי להצילו, הזוג אנרוי שבחצר ביתם גרה בצריף ישן אמו של הבעל ומפחדת לצאת מפתח דלתו, חשדנית כלפי כל אדם, לאון רובנסון, חייל שהכיר במלחמה ומאז נכנס ויוצא מחייו של גיבורנו לסירוגין, ועוד חולים רבים ושונים.