משבר המים ברצועת עזה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ ←רקע: ניסוח - פרישת ראשי תיבות למשפט - כדי שיהיה מובן גם לאנשים ללא רקע מקצועי באספקת מים |
||
שורה 11:
מקור המים היחיד ברצועת עזה הוא [[אקוויפר החוף]]. בשל כך האוכלוסייה בעזה נסמכת כמעט רק על שאיבה של [[מי תהום]] שבאקוויפר. עובי האקוויפר נע בין מטרים בודדים במזרח ודרום-מזרח הרצועה לבין 120–150 מטרים בצפון הרצועה ולאורך החוף. המים באקוויפר נאגרים בתוך [[חול]], [[אבן חול]] ו[[כורכר]] יחד עם [[חרסית]] ו[[טין]]. מתחת לאקוויפר ישנן שכבות קשות ולא פרודוקטיביות עם חדירות נמוכה. שכבות אלו עשויות חרסית ו[[חוואר]] בעובי של 800-1,000 מטרים{{הערה|שם=אוקטובר 2013|}}. רוב המים המזינים את האקוויפר מגיעים ממי הגשמים. בממוצע יורדים בעזה 356 מ"מ של מי גשמים בשנה, כ-23% פחות מ[[יהודה ושומרון]]{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=Water Resources In West Bank & Gaza Strip|כתובת=http://www.pwa.ps/page.aspx?id=ydn3Y0a2545939275aydn3Y0|מידע נוסף=אתר רשות המים הפלסטינית|שפה=אנגלית}}}}.
במסגרת [[הסכם קהיר (1994)|הסכם קהיר]] משנת [[1994]] הועברה מערכת אספקת המים ברצועת עזה לשליטת ה[[פלסטינים]]. הפלסטינים הפכו לאחראים על הניהול, הפיתוח והתחזוקה של מערכות המים והביוב. היוצאים מן הכלל היו היישובים הישראלים, בעיקר ב[[גוש קטיף]], בהם נשארו בבעלות ישראלית הקידוחים, הצנרת וברכות האיגום. בספטמבר [[1995]] נחתם בוושינגטון הסכם הביניים ([[הסכם אוסלו ב'|אוסלו ב']]) בין ישראל לפלסטינים. ההסכם כולל פרק נרחב (סעיף 40) בנושא המים והביוב. במסגרת זו הוסכם על העברת 5
עם יישום [[תוכנית ההתנתקות]] בשנת [[2005]] הועברו ל[[הרשות הפלסטינית|רשות הפלסטינית]] גם מערכות המים ששרתו את היישובים הישראלים ובהן 25 בארות מים, בריכות אגירה ומערכת הובלה מפותחת. בסופה של ההתנתקות כל מערכות המים והביוב ברצועת עזה היו בשליטה פלסטינית. מיד לאחר יציאת ישראל מהרצועה נקדחו בה למעלה מ-3,000 קידוחים פיראטיים. קידוחים אלה הביאו לפגיעה קשה באיכות מי אקוויפר עזה ובמשק המים הכולל של הרצועה. מצב זה נמשך ומוסיף להתעצם. זאת משום שיש הרבה יותר קידוחים לא חוקיים מקידוחים הנעשים באופן חוקי, מה שמגדיל את הנזק הכולל הקשה לתיקון{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=סוגיית המים בין ישראל לפלסטינים|כתובת=http://www.water.gov.il/Hebrew/about-reshut-hamaim/The-Authority/FilesWatermanagement/IsraelRashut.pdf|תאריך=מרץ 2009|מידע נוסף=[[רשות המים]]}}}}. האקוויפר מוגבל למדי בשל כך כמות המים שאמורה להישאב ממנו בשנה שווה לכמות המשקעים באזור. בפועל, הפלסטינים שואבים כמויות מים גבוהות בהרבה. כך למשל, בשנת 2012 עמד ניצול אקוויפר על 185 מיליון מ"ק{{הערה|שם=אוקטובר 2013|{{קישור כללי|כותרת=Status Report of Water Resources|כתובת=http://www.pwa.ps/userfiles/file/تقارير/تصنيف%201/WR%20STATUS%20Report-final%20draft%202014-04-01.pdf|תאריך=אוקטובר 2013|מידע נוסף=באתר רשות המים הפלסטינית|שפה=אנגלית}}}} כשכמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 55–60 מיליון מ"ק. כתוצאה מכך גירעון המים המצטבר הולך וגדל, אפילו בשנים שבהן חל גידול ניכר בכמות הגשמים.
| |||