הבדלים בין גרסאות בדף "לואיג'י די ביאג'ו"

נוספו 39 בתים ,  לפני 5 חודשים
קו מפריד בטווח מספרים
(קו מפריד בטווח מספרים)
|מועדונים כשחקן=[[לאציו (כדורגל)|לאציו]] {{ש}} [[מונצה (כדורגל)|מונצה]] {{ש}} [[פוג'ה (כדורגל)|פוג'ה]] {{ש}} [[רומא (כדורגל)|רומא]] {{ש}}[[אינטר מילאנו]] {{ש}} [[ברשה (כדורגל)|ברשה]] {{ש}} [[אסקולי]]
|הופעות כשחקן=1 (0) {{ש}} 62 (7) {{ש}} 87 (12) {{ש}} 114 (15) {{ש}} 117 (13) {{ש}} 84 (16) {{ש}} 7 (2) {{ש}} '''472 (65)'''
|תאריך עדכון=
|שנים בנבחרת כשחקן=1998 - 2002
|נבחרת כשחקן={{נבחרת|איטליה}}
|קבוצות כמאמן=לה סטורטה (מאמן נוער) {{ש}} אתלטיקו רומא (מאמן נוער) {{ש}} [[נבחרת איטליה בכדורגל עד גיל 20|נבחרת איטליה עד גיל 20]] {{ש}} [[נבחרת איטליה בכדורגל עד גיל 21|נבחרת איטליה עד גיל 21]] {{ש}} [[נבחרת איטליה בכדורגל|נבחרת איטליה]] (מאמן זמני) {{ש}} [[ספאל]]
|תאריך עדכון נבחרת=
}}
'''לואיג'י די ביאג'ו''' ({{שם בשפת המקור|שם=Luigi Di Biagio|שפה=איטלקית}}; נולד ב-[[3 ביוני]] [[1971]] ב[[רומא]]) הוא [[כדורגלן]] עבר [[איטליה|איטלקי]] ששיחק בעמדת ה[[קשר אחורי|קשר האחורי]], וכיום [[מאמן כדורגל|מאמן]] קבוצת [[ספאל]] מה[[סרייה א']].
 
== קריירת משחק ==
=== תחילת הקריירה ===
די ביאג'ו החל את הקריירה בקבוצת הנוער של [[לאציו (כדורגל)|לאציו]] מעיר הולדתו. הוא קודם לקבוצה הבוגרת במהלכה של [[עונת 1988/1989 בסרייה א'|עונת 1988/1989]], וב-[[11 ביוני]] [[1989]] ערך את הופעת הבכורה שלו ב[[סרייה א']], בהפסד החוץ של לאציו 4-22–4 ל[[יובנטוס]], שני מחזורים לתום העונה. הייתה זו הופעתו היחידה של די ביאג'ו במדי לאציו.
 
עם תום העונה עבר די ביאג'ו ל[[מונצה (כדורגל)|מונצה]] מה[[סרייה ב']]. בעונת הבכורה שלו בקבוצה צבר שבע הופעות ליגה, אך ירד עם קבוצתו לליגה השלישית, שם היה תפס לראשונה מקום של קבע בהרכב. בסיומה של עונת {{בספורט|1991|1992}}, עונתו השלישית במונצה והשנייה בליגה השלישית, הצליחו די ביאג'ו וקבוצתו להעפיל בחזרה לליגת המשנה. בסך הכול בשלוש עונות במדי מונצה, כבש די ביאג'ו שבעה שערי ליגה ב-62 הופעות.
 
לקראת [[עונת 1992/1993 בסרייה א'|עונת 1992/1993]] חזר די ביאג'ו לליגה הבכירה, כאשר חתם ב[[פוג'ה (כדורגל)|פוג'ה]] של המאמן [[זדנק זמאן]]. לראשונה בקריירה היה די ביאג'ו לשחקן הרכב בליגה הבכירה, כאשר זמאן הציב אותו כקשר מרכזי בעל אוריינטציה הגנתית. את עונת הבכורה שלו חתם די ביאג'ו עם שלושים הופעות ליגה בהן כבש חמישה שערים. בשתי עונות תחת המאמן ה[[צ'כיה|צ'כי]] הצליחה פוג'ה להתברג במרכז הטבלה, הרחק ממאבקי הירידה. ב[[עונת 1994/1995 בסרייה א'|עונת 1994/1995]], ללא זמאן שעבר ללאציו, רשמו די ביאג'ו ופוג'ה הישג מרשים כאשר העפילו עד לחצי גמר ה[[קופה איטליה]], כולל הדחה מרשימה של [[אינטר מילאנו]] ברבע הגמר. די ביאג'ו כבש ראשון במשחק הראשון של חצי הגמר מול [[פארמה (כדורגל)|פארמה]], שהסתיים בשוויון 1-1 ביתי, אך פארמה ניצחה 3-11–3 בבית והדיחה את פוג'ה מהמפעל. פוג'ה ירדה לסרייה ב' בתום העונה, אך יכולתו של די ביאג'ו (12 שערי ליגה ב-87 הופעות במדי פוג'ה) משכה אליו עניין רב מצד קבוצות הצמרת באיטליה.
 
=== רומא ===
לקראת [[עונת 1995/1996 בסרייה א'|עונת 1995/1996]] הצטרף די ביאג'ו ל[[רומא (כדורגל)|רומא]]. הוא התברג בהרכב הקבוצה באופן מיידי, תרם שני שערי ליגה בשלושים הופעות בעונת הבכורה שלו שהסתיימה עם המקום החמישי בסרייה א'. באותה העונה ערך את הופעות הבכורה שלו במסגרות האירופיות, כאשר שותף בשישה משחקים במסעה של רומא שנעצרה ברבע גמר [[גביע אופ"א]]. עונה לאחר מכן, תחת המאמן [[קרלוס ביאנצ'י]], רשמה רומא עונה חלשה מהרגיל ואף הייתה מועמדת לירידה, אך חילופי המאמנים והגעתו של [[נילס לידהולם]] בשלהי העונה חילצו את רומא ממאבקי התחתית.
 
בעונת [[עונת 1997/1998 בסרייה א'|עונת 1997/1998]], עונתו השלישית במדיה של רומא, שב די ביאג'ו לשתף פעולה עם זדנק זמאן, שהגיע לתפקיד מאמן רומא. רומא שבה להתמודד בצמרת וסיימה את העונה במקום הרביעי בטבלה, כולל הופעה זכורה לקראת תום העונה בה הביסה 5-00–5 את [[מילאן]] (די ביאג'ו כבש ב[[פנדל]]). הייתה זו עונת השיא של די ביאג'ו ברומא, שאף זיכתה אותו בזימון בכורה לסגל [[נבחרת איטליה בכדורגל|נבחרת איטליה]], והוא סיים אותה עם שבעה שערי ליגה בשלושים הופעות. עונה לאחר מכן, עדיין תחת זמאן, סיימה רומא חמישית בטבלה והעפילה לרבע גמר גביע אופ"א. בעונה זו רשם די ביאג'ו את שער הבכורה האירופי שלו, כאשר כבש לרשתה של [[אתלטיקו מדריד]] בהפסד החוץ 2-11–2 בשלב רבע הגמר, שהסתיים בהדחתה של רומא מהמפעל.
 
בתום העונה, לאחר עזיבתו של זמאן ולאחר ארבע עונות ברומא, סיים די ביאג'ו את דרכו בקבוצה עם 15 שערי ליגה ב-114 הופעות.
 
=== אינטר מילאנו ===
לקראת [[עונת 1998/1999 בסרייה א'|עונת 1998/1999]], ולאחר שעשה את קפיצת המדרגה ברומא, עבר די ביאג'ו ל[[אינטר מילאנו]] של המאמן [[מרצ'לו ליפי]]. הוא השתלב היטב במדי הקבוצה, שסיימה את העונה במקום הרביעי בליגה, כאשר כבש שני שערים ב-29 הופעות, הראשון שבהם במסגרת [[הדרבי של מילאנו]] במחזור ה-24, בו ניצחה אינטר בחוץ בתוצאה 2-11–2. באותה העונה העפיל עם אינטר עד לגמר הגביע האיטלקי. בשלב רבע הגמר הדיחה אינטר את יריבתה העירונית מילאן, כאשר די ביאג'ו כובש את שער השוויון במשחק הגומלין הביתי, שקבע 1-1 במשחק וניצחון 4-33–4 בסיכום. בשלב הגמר מול לאציו, עלה די ביאג'ו מהספסל במחצית המשחק הראשון בחוץ, בו נוצחה אינטר 2-11–2. הוא פתח בהרכב בגומלין הביתי שהסתיים בשוויון 0-0, שהספיק ללאציו על מנת לזכות בתואר. בעונה לאחר מכן, לאחר פתיחת עונה עגומה, הוחלף ליפי ב[[מרקו טארדלי]]. תחת המאמן החדש היה די ביאג'ו לשחקן בעל כמות ההופעות הגבוהה ביותר בקבוצה באותה העונה (יחד עם [[לורן בלאן]]), כאשר שותף ב-44 משחקים בכל המסגרות. אינטר, שהודחה במפתיע כבר בשלבים המוקדמים של העונה מ[[עונת 2000/2001 בליגת האלופות|ליגת האלופות]], סיימה את העונה במקום החמישי בטבלה.
 
ב[[עונת 2001/2002 בסרייה א'|עונת 2001/2002]] הגיע לקבוצה המאמן ה[[ארגנטינה|ארגנטינאי]] [[הקטור קופר]], שהפך את די ביאג'ו לשחקן המרכזי בקישור של אינטר. תחת קופר העפילה הקבוצה עד לחצי גמר גביע אופ"א, שם הודחה על ידי הזוכה בטורניר, [[פיינורד]]. בליגה הגיעה אינטר למחזור הנעילה מהמקום הראשון בטבלה, כאשר ניצחון היה מבטיח לה זכייה בתואר. היא פגשה את לאציו וירדה למחצית בשוויון 2-2 (די ביאג'ו כבש במחצית הראשונה), אך בסיום 4-22–4 ללאציו, שהוריד את אינטר למקום השלישי (גם רומא ניצחה ועקפה את אינטר). עונה לאחר מכן התקרבה אינטר של קופר לזכייה בשני תארים חשובים, אך איבדה את שניהם. ב[[עונת 2002/2003 בסרייה א'|ליגה האיטלקית]] סיימה אינטר כסגנית האלופה, כאשר יובנטוס שמרה על תוארה מהעונה החולפת. ב[[עונת 2002/2003 בליגת האלופות|ליגת האלופות]] הצליחה אינטר להעפיל עד לחצי הגמר, אך הפסידה ליריבתה העירונית מילאן בעקבות [[חוק שערי חוץ]], לאחר ששני המפגשים בחצי הגמר הסתיימו ללא הכרעה. בתום העונה נפרד די ביאג'ו מאינטר עם 13 שערי ליגה ב-117 הופעות.
 
=== שלהי הקריירה ===
 
=== נבחרת איטליה ===
די ביאג'ו ערך את הופעת הבכורה שלו במדי [[נבחרת איטליה בכדורגל|נבחרת איטליה]] ב-[[28 בינואר]] [[1998]], תחת המאמן [[צ'זארה מלדיני]], בניצחון 3-00–3 על {{נבחרת|סלובקיה}} ב[[משחק ידידות]]. עוד קודם לכן, ב-[[1993]], הוביל מלדיני את נבחרת איטליה עד גיל 23 לגמר [[משחקי הים התיכון]], עם די ביאג'ו בסגל.
 
לאחר שרשם עונה טובה במדי [[רומא (כדורגל)|רומא]], ועל אף החוסר בניסיון בינלאומי (ערך שתי הופעות בנבחרת בלבד, שתיהן במשחקי ידידות במהלך אותה השנה), זומן די ביאג'ו על ידי מלדיני לסגל איטליה לקראת [[מונדיאל 1998]] ב[[צרפת]]. במשחק הראשון מול {{נבחרת|צ'ילה}} עלה די ביאג'ו מהספסל לאחר 57 דקות (2-2 בסיום), ורשם הופעה רשמית ראשונה בנבחרת. במשחק השני מול {{נבחרת|קמרון}} פתח בהרכב, ובדקה השביעית נגח די ביאג'ו מתוך הרחבה, מהגבהה של [[רוברטו באג'ו]] מאגף שמאל, כדור עוצמתי ומדויק לפינה שקבע 1-00–1 לאיטליה, בדרך לניצחון 3-00–3 בסיום. השער של די ביאג'ו היה השער המאה של איטליה במשחקי גביע העולם. די ביאג'ו שמר על המקום בהרכב בניצחונה של איטליה 2-11–2 על {{נבחרת|אוסטריה}} בתום שלב הבתים, שלאחריו העפילה איטליה לשמינית הגמר מהמקום הראשון בבית. בשמינית הגמר גברה איטליה, עם די ביאג'ו בהרכב, 1-0 על {{נבחרת|נורווגיה}}. ברבע הגמר מול {{נבחרת|צרפת}} המארחת, פתח די ביאג'ו ושיחק לאורך 120 הדקות, לאחר שה[[הארכה]] הסתיימה בשוויון 0-0. המשחק הוכרע ב[[דו-קרב בעיטות עונשין]], כאשר את הפנדל החמישי והאחרון של איטליה בעט די ביאג'ו. לאחר שלקח מרחק הרצה קצר, בעט די ביאג'ו בעוצמה למשקוף של [[פביאן בארטז]], ובעקבות ההחמצה הסתיים הדו-קרב בניצחון צרפתי.
 
מעמדו של די ביאג'ו בנבחרת נותר על כנו גם לאחר הגעתו של [[דינו זוף]] לתפקיד המאמן. לאחר ששותף בארבעה משחקים במסגרת [[מוקדמות יורו 2000]], זומן די ביאג'ו על ידי זוף ל[[יורו 2000|טורניר הגמר]]. די ביאג'ו לא שותף בניצחונות על {{נבחרת|טורקיה}} ועל {{נבחרת|בלגיה}} בשלב הבתים, ונכלל בהרכב לראשונה במשחק הנעילה של השלב מול {{נבחרת|שוודיה}}. בדקה ה-39 קבע די ביאג'ו 1-00–1 לאיטליה, לאחר שנגח מתוך הרחבה הגבהת קרן של [[אלסנדרו דל פיירו]], בדרך לניצחון 2-11–2 בסיום. איטליה העפילה מהמקום הראשון לרבע הגמר, שם עלה די ביאג'ו מהספסל בדקה ה-55 בניצחון 2-00–2 על {{נבחרת|רומניה}}. בחצי הגמר פתח די ביאג'ו בהרכב איטליה מול {{נבחרת|הולנד}}. לאחר שוויון 0-0 בתום הארכה, כבש די ביאג'ו את הפנדל הראשון של איטליה בדרך לניצחון 3-11–3 בפנדלים. היה זה הפנדל הראשון שבעט די ביאג'ו מאז ההחמצה במונדיאל שנתיים קודם לכן. במשחק הגמר מול צרפת עלה די ביאג'ו בהרכב איטליה, והוחלף בדקה ה-66 במצב של 1-00–1 לזכות נבחרתו, אך הצרפתים איזנו את המשחק וניצחו עם שער זהב במהלך ההארכה.
 
תחת המאמן [[ג'ובאני טרפטוני]] איבד די ביאג'ו מעט ממעמדו בסגל. הוא היה שותף רק פעם אחת במסגרת [[מוקדמות מונדיאל 2002]], אך עם זאת, זומן על ידי טרפטוני ל[[מונדיאל 2002|טורניר הגמר]]. הוא פתח בהרכב למשחק הפתיחה של איטליה בטורניר, ניצחון 2-00–2 על {{נבחרת|אקוודור}}, ואף בישל ל[[כריסטיאן ויירי]] את השער השני של איטליה, אך בהמשך נפצע ולא זכה לדקות משחק בהמשך הטורניר{{הערה|{{וואלה!||קשר נבחרת איטליה לואיג'י די ביאג'יו כנראה סיים את דרכו במונדיאל|238786|11 ביוני 2002}}}}, בו הודחה איטליה בשמינית הגמר מול {{נבחרת|דרום קוריאה}}.
 
די ביאג'ו היה שותף לשני משחקים ב[[מוקדמות יורו 2004]], ואת הופעתו האחרונה ערך ב-[[20 בנובמבר]] [[2002]], במשחק ידידות מול טורקיה שהסתיים בשוויון 1-1. בסך הכול ערך 31 הופעות במדי איטליה, בהן כבש שני שערים.
בינואר [[2008]], זמן קצר לאחר פרישתו ממשחק פעיל, חזר די ביאג'ו לקבוצת לה סטורטה, בה התאמן כשנה קודם לכן, הפעם על תקן מאמן נוער. לאחר כחצי עונה עבר לשמש כמאמן נוער באתלטיקו רומא, והחזיק בתפקידו במשך שלוש עונות.
 
ב-[[25 ביולי]] [[2011]] התמנה די ביאג'ו למאמן נבחרת איטליה עד גיל 20. לאחר שנתיים בתפקיד זה קודם לתפקיד מאמן {{נבחרת|איטליה|צעירה=כן}}. במשחק הבכורה שלו על הקווים הביסה איטליה הצעירה את [[נבחרת סלובקיה בכדורגל עד גיל 21|סלובקיה]] בתוצאה 4-11–4. הוא העפיל עם נבחרתו ל[[אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 - 2015|אליפות אירופה 2015]] שנערכה ב[[צ'כיה]], אך הודח בתום שלב הבתים, כשנבחרתו סיימה במקום השלישי בבית צמוד אחרי [[נבחרת פורטוגל בכדורגל עד גיל 21|פורטוגל]], שסיימה עם נקודה יותר, ואחרי [[נבחרת שוודיה בכדורגל עד גיל 21|שוודיה]], שסיימה עם מאזן נקודות זהה, אך ניצחה את איטליה במשחק הראשון ועלתה על חשבונה. שוודיה המשיכה לזכייה בטורניר.
 
שנתיים לאחר מכן, הוביל די ביאג'ו את איטליה ל[[אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 - 2017|אליפות אירופה 2017]] ב[[פולין]]. הפעם צלחה איטליה את שלב הבתים במקום הראשון, אך נוצחה 3-11–3 על ידי [[נבחרת ספרד בכדורגל עד גיל 21|ספרד]].
 
ב-[[5 בפברואר]] [[2018]] התמנה די ביאג'ו למאמנה הזמני של {{נבחרת|איטליה}} הבוגרת, בעקבות פיטוריו של [[ג'אמפיירו ונטורה]] מספר חודשים קודם לכן. הוא הוביל את הנבחרת לשני משחקי ידידות, הראשון שבהם הפסד 2-00–2 ל{{נבחרת|ארגנטינה}}, והשני שוויון 1-1 מול {{נבחרת|אנגליה}} ארבעה ימים לאחר מכן. ב-[[15 במאי]], בעקבות מינויו של [[רוברטו מאנצ'יני]] למאמנה הקבוע של הנבחרת, שב די ביאג'ו לתפקידו בנבחרת הנוער. ב-[[2020]] התמנה למאמן קבוצת [[ספאל]] מה[[סרייה א']].
 
== תארים ==