מלחמת האזרחים בגואטמלה – הבדלי גרסאות

בשנות ה -90 של המאה העשרים החלה ארצות הברית ליישם את דוקטרינת מונרו, ודחקה את המעצמות הקולוניאליות האירופיות באמריקה הלטינית. האינטרסים המסחריים שלה ביססו את ההגמוניה של ארצות הברית בנוגע למשאבים ולעבודה באזור. הדיקטטורים ששלטו בגואטמלה בסוף המאה ה -19 ובתחילת המאה ה -20 התאימו מאוד לאינטרסים העסקיים והפוליטיים של ארצות הברית מכיוון שהם נהנו באופן אישי. שלא כמו במדינות כמו האיטי, ניקרגואה וקובה, ארצות הברית לא הייתה צריכה להשתמש בכוח צבאי גלוי כדי לשמור על שליטה בגואטמלה. הצבא / משטרה של גואטמלה עבדו בשיתוף פעולה הדוק עם הצבא האמריקני ומחלקת המדינה לאבטחת האינטרסים של ארצות הברית. ממשלת גואטמלה פטרה כמה תאגידים אמריקאיים מתשלום מיסים, במיוחד חברת הפירות המאוחדת. היא גם הופרטה ומכרה כלי עזר בבעלות ציבורית, ונתנה שטחים אדירים של אדמות ציבוריות. [25]