פלמ"ח – הבדלי גרסאות

בשיאו מנה הפלמ"ח כ-6,000 לוחמים. 1,168196 מהלוחמים בשורותיו נהרגו במהלך [[מלחמת העצמאות]] ובמאבק להקמת המדינה,{{הערה|[http://https://www.palmach.org.il/show_item.asp?levelId=42787memorial/ אתר עמותת הפלמ"ח]}} אחוז גבוה מאוד שאין לו מקבילה בקרב ארגונים צבאיים יהודיים אחרים. דוידקה נמרי כתב: "ערכי נפש בלתי נשכחים הקנה הפלמ"ח לאלפי חבריו. ואת אשר חתם בכל אחד מאתנו, כמפקד וכמבצע - ניסיון וידיעה מקצועית ורוח מחנכת להיחלצות נחשונית ולאחוות לוחמים ויוצרים - לא הלך לטמיון. כל אלה שעברו את בית הספר של הפלמ"ח מסוגלים עוד כיום, כמו בעבר, גם בתנאים קשים ובלתי רגילים, להדריך, לפקד ולבצע, לפי המסורת של שנות פעולה קשות ומרוממות."

ה[[אישה|נשים]] היוו לבסוף כשליש מכוח האדם בפלמ"ח.{{הערה|להרחבה על התפקיד שמילאו הנשים בשורות הפלמ"ח, ראו מחקרה של איה גוזס-סבוראי, '''פלמחאיות במלחמת תש"ח''', ומאמרה של יונית עפרון '''אחיות אמהות ולוחמות''', אתוס ומציאות במבחן בנות דור 1948}} כשנתיים אחר הקמתו, הוחל בגיוס נשים ובניסיון לשלבם בפעילות, תוך שהן נוטלות חלק באימוני הגברים, ובתוכנית הכשרתם הצבאית. כבר בקיץ 1943 התברר שאימונים אלה לא היו כפי כוחן של הנשים, ונגרם נזק גופני לחברות.{{הערה|א' קדיש, למשק ולנשק, תל–אביב 1995, עמ' 119}} בספטמבר [[1943]] התאספו חברות הפלמ"ח לכינוס ב[[משמר העמק]] וניסו לסכם קווים להמשך הפעולה של נשים בפלמ"ח. סוכם על אימונים נפרדים לנשים ולגברים, על הכשרת מפקדות שתפקדנה על אימוניהן של הנשים, וכן כי הכשרת הנשים תתמקד בתפקידי קשר, [[עזרה ראשונה]], נהגות, סיירות, תפקידים מנהליים, תפקידי סעד ותפקידים הסברתיים. כפי שמתאר זאת יגאל אלון: "בישול, מחסנאות, חובשות בנקודות–האיסוף, רפואה, טיפול בחולים (אחיות), קשר, עבודות–משרד, סיירות מיוחדות, פיקוד והדרכה. נהגות, נשקות, תפקידי משמר ולחימה סטאטיים ביישובים, מחנות, מתקנים ומטות קרביים [...] אין להתעלם ממגבלותיה הטבעיות של האישה, ובבואנו לאמן אותה ולשבצה בתפקידי היחידה, אל נשכח את יעוד האמהות של החיילות".{{הערה|י' אלון, מערכות פלמ"ח: מגמות ומעש, תל–אביב תשכ"ו, עמ' 34-36}}

נשות הפלמ"ח אף שילמו את מחיר הדמים הנורא, אשר שילם כלל הפלמ"ח.{{הערה|להרחבה עלמבין התפקיד1196 שמילאו הנשים בשורותנופלי הפלמ"ח, ראונפלו מחקרה26 שלנשים איה(כ-2% מהנופלים), שלוש נפטרו ממחלה, שלוש נפלו בפעילות מבצעית לפני מלחמת העצמאות גוזסו-סבוראי 20 נפלו במהלך מלחמת העצמאות, '''פלמחאיותחלקן במלחמתבפעילות תש"ח'''מבצעית, ומאמרהחלקן שלבפעולות יוניתהגנה עפרוןעל משלטים, בבסיסים '''אחיותצבאיים אמהותוביישובים ולוחמות'''מנותקים, אתוסוחלקן ומציאותבתאונות במבחןמבצעיות בנות{{הערה|[http://https://www.https://www.palmach.org.il/history/database/?itemId=5488/ דוראתר 1948עמותת הפלמ"ח]}}. [[נתן אלתרמן]] כתב על הלוחמת [[ברכה פולד]] "אחת מבנות הזמן שכגברים / עשו כל מלאכת איש ומעשהו / אבל כעלמות ירדו קברים". ב-[[24 במרץ]] [[1946]] הייתה ברכה פולד חלק מחוליית חסימה ב[[רחוב מרמורק|רח' מרמורק]] 7 ב[[תל אביב]], במסגרת "[[ליל וינגייט]]", אשר ניסתה למנוע ממשוריינים בריטים גישה אל אוניית המעפילים "[[וינגייט (אוניית מעפילים)|וינגייט]]" אשר עגנה בחוף ימה של תל אביב. ברכה בת ה-19, שהייתה מפקדת החוליה, נורתה לאחר שחבריה הודיעו על רצונם להיכנע, כאשר ניסתה להחליף מחסנית במקלע ה[[סטן]] שבידה. על שמה נקראה אוניית המעפילים "ברכה פולד". היה זה מקרה מייצג, אחד מני רבים. קורבנן של הצנחניות [[חנה סנש]] ו[[חביבה רייק]], סימן אף הוא דף חשוב בסיפורה של לוחמת הפלמ"ח, כמו גם סיפורה הטראגי של ה[[טייס]]ת [[זהרה לביטוב]]. אחת המטיילים הישראלים, שנהרגו במהלך ניסיונם להגיע אל [[פטרה|הסלע האדום]] בראשית שנות ה-50, הייתה לוחמת הפלמ"ח לשעבר [[גילה בן עקיבא]]. חברתה [[רחל סבוראי]], שגם היא הייתה לוחמת בפלמ"ח, נודעה כראשונה שהגיעה אל "הסלע האדום", ביחד עם [[מאיר הר-ציון]].