חיזוי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת תבנית:בריטניקה בערכים כאשר היא רק דף הפניה. ראו שיחת תבנית:בריטניקה (תג) |
|||
שורה 27:
מערכת העצבים מקבלת מ[[מערכות חישה|מערכות החישה]] [[מידע]] על [[גירוי]]ים ב[[סביבה (פסיכולוגיה)|סביבה]] החיצונית{{הערה|שם=מהפיכתהמוח|רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.}} והפנימית, ומשתמשת במידע זה על מנת לפקח על תהליכי ה[[התנהגות]], ה[[מודעות|מודעת]] והלא מודעת. כל מה שאנחנו יכולים לעשות מתאפשר הודות לפעילות האינטגרטיבית של התאים במערכת העצבים{{הערה|שם=קרלסון|Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.}} אשר מכונים [[תא עצב|תאי עצב]]. בין היתר, מערכת העצבים מעורבת גם ביכולת החיזוי ול[[מוליך עצבי|מוליך העצבי]] [[דופמין]] יש תפקיד מרכזי ביכולת זו.
המוח שואף למזער את ההבדל בין הצפי שלו כלפי מצבים עתידיים, לבין ההתרחשויות האמתיות בעולם החיצוני והפנימי, כלומר - להקטין ככל הניתן את טעות החיזוי{{הערה|שם=Perrykkad2020|Perrykkad, K., & Hohwy, J. (2020). Fidgeting as self-evidencing: A predictive processing account of non-goal-directed action. New Ideas in Psychology, 56, 100750.}}.
באופן כללי המוליכים העצביים הם השליחים הכימיים של ה[[מוח]]{{הערה|שם=Litner2003|Litner, B. (2003). Teens with ADHD: The Challenge of High School. Child & Youth Care Forum, 32(3), 137-158.}}. הם מאפשרים העברת מסרים בין תאי העצב במערכת העצבים באמצעות תהליך של [[העברה סינפטית]].
תאי עצב דופמינרגיים מקודדים את טעות החיזוי של ה[[חיזוק|גמול]] באופן דו-כיווני, כך שהתגובה הדופמינרגית שווה לגמול שהתרחש פחות הגמול שנצפה{{הערה|שם=Schultz2006|Schultz, W. (2006). Behavioral theories and the neurophysiology of reward.Annu. Rev. Psychol., 57, 87-115.}}.
| |||