מכתבים מבית רביעי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה תגיות: הוספת תבנית לשינויים בערך עריכה חזותית |
תיקון שגיאת כתיב |
||
שורה 74:
השם "מכתבים מבית רביעי" נושא בקרבו תחזית אפוקליפטית, משום שהוא מגלם את בתוכו את ההנחה על חורבן [[בית המקדש השלישי|הבית השלישי]] (כלומר, של [[מדינת ישראל]] בת זמננו). ואכן, לכל אורכו הוא נשזר באווירה סוערת של [[מלחמת דת|מלחמות דת]], התנגשויות אלימות בין פלגים בחברה הישראלית, הקמת משטר סמכותני וביקורת חריפה נגד ה[[נהנתנות]] הפושה בחברה הישראלית בת זמננו. בולטת בו הנטייה לצטט מובאות מסיפורי המקרא ומחזונות הנביאים. השיר הפותח של האלבום, "על מות האימפריה", כולל את השורות "ואז אני רואה ת'יום בו נעלה בסערה אל השמיים/ האדמה אז תיבקע/ הו הו הו והמולה/ והתזמורת תנגן על [[הר הבית]]/ וה[[הכרובים|כרובים]] יתנו קולם במקהלה/ על מות האימפריה" ו"אם רק ימצא בו איזה לקח או תועלת/ כי [[יום הדין]] עומד יום יום על סף הדלת". נבואת מלחמת האחים והחורבן מוצאת ביטוי גם בשיר הנושא של האלבום, "מכתבים מבית רביעי" בו שר רוטבליט על חורבן [[ירושלים]]: "מסימטאות העיר ומגדליה/ שרידי היופי של מלכות מתה/ זו עיר שלם השבויה בחצאיה/ בין השבטים הנלחמים על גווייתה/ אל תדאגי המוות פה טבעי/ הוא מאורגן באופן אלוהי/ ואם רק לא אשכח/ אני ודאי אשלח לך/ מכתבים מבית רביעי".
רוטבליט קושר באלבום את התמוטטות מדינת ישראל עם חטאים מוסריים שדוגמאות להם הוא מביא הן מהמקורות והן מהמציאות בת זמננו. בשיר "מבצע הנשר", שהוא מעין דקלום איטי על רקע מוזיקה, משחזר רוטבליט באריכות את הקנוניה בה שיגר [[דוד המלך]] את [[אוריה החיתי]] אל מותו בשדה הקרב במטרה לגזול ממנו את רעייתו [[בת שבע]]. רוטבליט גם מבקר קשות את ה[[הדוניזם]] ואת תאוות הכיבושים בחברה הישראלית. ב"עיר ושמה [[גוש דן]]", שיר העוסק בקיטוב החברתי העמוק, הוא כותב "לא כירושלים שמסחרה בנצח/ כאן על שפת הים כל עסקינו חול/ עיר ושמה גוש דן עובדת רק לבצע/ כל אחד חוטף כמה שהוא יכול", ואף כורך את המגמה הזו עם [[מלחמת לבנון הראשונה]] בשורות "עיר ושמה [[גוש דן]] איננה דואגת/ המצב קשה והחשבון פשוט/ היא לבדה לחוף ימים חוגגת/ אכול ושתה כי מחר [[ביירות]]". לתפיסתו, [[דמוגרפיה של ישראל|החברה הישראלית]] שרויה בפולמוס נהנתני עד כדי כך שאינה מבחינה בתהליכים פנימיים המערערים אותה מבפנים וסופם להביא עליה התמוטטות מוחלטת. תחושת חוסר האונים באה לידי ביטוי בשיר "חדר החקירות", בו מתאר רוטבליט אדם שנעצר, מובא ל[[חדר חקירות]], מעונה על ידי חוקריו ומנסה איכשהו לשמור על שפיות בחושבו על אישה יפה שפגש קודם למעצרו. אפילו בשיר "תחי הרפובליקה", שכותרתו מרמזת כביכול על חזרה למשטר דמוקרטי, מתברר מייד כי הסלוגן הזה אינו אלא כותרת להמשך ההפיכה הדתית הממוטטת את שרידי המדינה וסופה אנרכיה: "...זה הפיצוץ הגדול ביותר בתולדות העם היהודי/ כאן מנסרים את [[עץ הדעת]]/ והאטומים מתבקעים/ אני יכול
במקביל לאווירת הקריסה הפוליטית והחברתית הבאה לידי ביטוי במרבית שירי האלבום, נכללים בו גם שני שירי אהבה עדינים. אחד מהם, "עין עצומה", מושם בפיו של ימאי המתגעגע אל אהובתו. האחר, "גשם פתאומי", מרמז על רומן שמתנהל עם אישה נשואה, שהדובר נכסף לראות אותה שוב. שני שירים אלה הם גם המלודיים ביותר באלבום.
| |||