התאבדות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
תגיות: חשד למילים בעייתיות עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 128:
הצידוק העיקרי ב[[ישראל|מדינת ישראל]] ל[[חוק טיפול בחולי נפש]] הוא מניעת הסכנה שמהווה לעצמו אדם הלוקה בנפשו. מלבד הערך שבהצלת המתאבד עצמו, להתערבות החיצונית חשיבות נוספת, שכן למעשה ההתאבדות השלכות קשות על סביבתו של המתאבד, שבאופן טבעי נותרת להתמודד עם משא כבד של רגשות אשמה.
 
במשך השנים התפרסמו מספר פרשיות שבהם התאבדו אישים בכירים בישראל, לרוב בעקבות לחץ כלכלי או משפטי שפגע בשמם, ולעיתים היו מעורבים גם צדדים משפחתיים או מיניים. נמצא כי לרבים מהמתאבדים בישראל היו מחלות המחזקות נטיות דיכאוניות אבדניות (כמו [[צליאק]] ו[[סוכרת]]), או נטילת סמים ומזון המעודדים נטייה זו. היו גם כמה מקרים בהם המתאבדים רצחו אחרים כנקמה או עונש, ואחר כך נטלו את חייהם עצמם. מחקרים הראו שמתאבדים ידוענים לרוב היו טרודים בעצמם בלבד, ולא היו מסוגלים להחשיב את החברה ובעיקר את הסובבים אותם. בין בכירים ומפורסמים ישראלים שהתאבדו היו השר [[אברהם עופר]] (בעקבות [[פרשת ידלין]]), ה[[בנקאי]] [[יעקב לוינסון]], הקבלן [[אברהם גינדי]], היזם אברהם קקיאשווילי (מקים ה[[סופרלנד]]), מנהל קבוצת כדורסל [[מוני פנאן]], הבדרן [[דודו טופז]], שדרנית הרדיו [[מיכל ניב]] וראש [[יאח"ה]], תת-ניצב [[אפרים ברכה]], הזמר והמלחין [[יגאל בשן]] והזמר [[גבי שושן]].
 
החוק במדינת ישראל מחייב תשלום תגמולי [[ביטוח חיים]] למוטבי המתאבד, אם ההתאבדות אירעה יותר משנה לאחר רכישת הביטוח. לגבי ביטוח תאונות הכולל רכיב פיצוי על מוות נקבע בדעת רוב על ידי בית המשפט העליון שאין חובה לשלם פיצוי בגין התאבדות, שכן ההתאבדות איננה תאונה{{הערה|{{פס"ד עליון|קישור=09101420.p06|סוג=רע"א|עותר=שמחה כהן|משיב=הפניקס}}}}.