אדריאנוס החמישי – הבדלי גרסאות

מ
מ (הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג))
מ (←‏ביוגרפיה: ניסוח)
משרתו הכנסייתית הראשונה החלה בשנת [[1243]], כאשר הוא מונה לכומר אפיפיורי. לאחר מכן הוא קיבל מספר [[בנפיקיום]] כנסייתיים, והפך לארכידיאקון ב[[בולוניה]] (1244) ו[[פארמה]] (1244 / 1248–1255), קנון וקנצלר של הקתדרלה ב[[ריימס]] (1243-1250), קנון ודיקן ב[[פיאצ'נצה]] 1247) וקאנון של הקתדרלה ב[[פריז]] (1244 / 1245–1270). בדצמבר [[1251]] הוא מונה ל[[חשמן|קרדינל דיאקון]] של סן אדריאנו על ידי דודו [[אינוקנטיוס הרביעי]]. הוא היה גם הכומר הראשי של [[בזיליקת סנטה מריה מג'ורה]] ה[[פטריארך|פטריארכלית]] (1262).
 
הוא נשלח לאנגליה בשנת [[1265]] על ידי [[קלמנס הרביעי]] כדי לתווך בין [[הנרי השלישי, מלך אנגליה]] לבין הברונים שלו, ולהטיף ל[[מסעי הצלב]]. הוא נשאר שם במשך מספר שנים כנציג האפיפיור, מאוקטובר 1265 עד יולי [[1268]]. עמדתו הדיפלומטית הייתה כזו, ששמו עדיין נזכר על החוק העתיק ביותר של חוקהחוק האנגליההאנגלי, חוק מרלבורו משנת [[1267]], שבו הכותרת הרשמית מזכירה כעד "הלורד אוטובון, אז הנציג באנגליה". (בנציגות הזאת שירת גם דיפלומט צעיר אחר, לימים [[בוניפקיוס השמיני]]) בחודש אפריל 1268 הוא הוציא סדרה של [[משפט קאנוני|קנונים]], אשר היוו את הבסיס של החוק הכנסייה באנגליה עד [[הרפורמציה הפרוטסטנטית]] במהלך [[המאה ה-16]].
 
לפיצ'י היה קשר רחוק להנרי השלישי; אחותו התחתנה עם [[תומאס, רוזן פלנדריה]], שהיה בן דודו של אשתו של הנרי, [[אלינור מפרובנס]].{{הערה|Howell, Margaret (1998). "Eleanor of Provence: Queenship in 13th Century England", p.154. Blackwell Publishing, Malden Massachusetts. }}