פולמוס הפרדת הקהילה בפרנקפורט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 61:
== דעת שאר גדולי הדורות ==
=== התומכים בפרישה ===
* רבי [[יעקב אטלינגר]] (מרבותיו המובהקים של הגרש"ר הירש ומחותן של הרב במברגר): "אם רצוננו לעצור את הנגיף (-של הרפורמה) מלהתפשט... הפרדה והבדלה מוחלטת וגמורה... אדם שאיננו חי כיהודי איננו זכאי להיקרא יהודי"{{הערה|ציטוט מדברי הרב עטלינגר, מובא בברויער, עם ועדה פרק ב.}}. "ואל ימנע הלוחם מלחמת ה' נגד המינים על ידי הטענה הכוזבת שגדול השלום וטוב להחזיק בהתחברות כל אשר בשם ישראל יכונה מלעשות פירוד לבבו"{{הערה|מתוך ספרו מנחת עני על התורה סוף [[פרשת פינחס]]. בספר שרי המאה חלק ו' עמוד 302 כתוב שהיה נגד}}.
* רבי [[משה סופר]] בעל ה'חת"ם סופר' שנפטר 8 שנים לפני חוק הפרישה: "ואלו הי' דינם מסור בידינו הי' דעתי להפרישם מעל גבולנו לא יותן מבנותינו לבניהן ומבניהם לבנותינו כי היכי דלא ליתי לאמשוכי אבתרייהו ויהי' עדתם כעדת צדוק ובייתוס ענן ושאול אינהו בדידהו ואנן בדידן"{{הערה|שו"ת החתם סופר חלק ו סימן פ"ט}}{{ביאור|גם בניו ה'כתב סופר' וה'מכתב סופר' הלכו בעקבות אביהם ונמנו בין מאות החותמים על הכרוז להפרדת הקהילות, וכדלקמן.}}.
* ה[[מהר"ם שיק]] (גדול תלמידיו של החתם סופר): "הנה שמעתי שהדר"ג נ"י פסק והורה שאם הריפורם גמינדע בפרנקפורט מבטיחים להאנשים היראים כי אין רצונם להיות פרוד ... לדעתי פשוט וברור דזה אסור לנו מן התורה, מן הכתובים, ומדברי חז"ל ומן המוסכם, וכן הוא הניסיון... גם אני קיבלתי ממרן החת"ם סופר להרחיק מהם ומהמונם כל מה דאפשר ושלא להיות באגודה אחת עמהם"{{הערה|במכתב ששלח אל הרב במברגר בזמן הפולמוס}}.
* הרב [[עזריאל הילדסהיימר]] כתב ש-'ללמד סנגוריה (-על הרב במברגר) כלל אינו בא בחשבון, כמובן', ושהתערבותו הייתה 'מעשה שטן העשויה להביא - ובדרך כלל כבר הביאה- לידי תוצאות שהיו בזמנו לריב בין מורינו רבי יהונתן ובין הגאון רבי יעקב עמדין". בו' אייר שלח מכתב עידוד לרב הירש, ובט"ו תמוז אחרי קבלתו את האיגרת האחרונה של הרב הירש כתב "לא אוכל להביע במילים מה גדולה הייתה הנאתי בקראי את נימוקיו החריפים הממצים את הכל, ושאין עליהם פרכה". כמו כן אחרי פרסום האגרות יצאו שני השבועונים החרדיים של גרמניה - ה"איזראעליט" של רבי מאיר להמן וה"יודישע פרעססע" של רבי עזריאל הילדסהיימר בתמיכה חד משמעית בעמדת הרב הירש. בנוסף, אסר הרב הילדסהיימר על תלמידיו לכהן כרבנים בקהילות כלליות שבהן שומרי התומ"צ לא פרשו מהקהילה הרפורמית, ואחד מתלמידיו שלא שעה להוראה זו קיבל ממנו מכתב חריף ותקיף על כך.
* רבי [[ישראל מסלנט]] - מעדות: "...הלכתי עם הה"ג ר' ישראל מסלנט לבקר את הרב הג' ר"ש רפאל הירש. ... והגאון רבי שמשון רפאל הירש סיפר סיבת ביאתו לבערלין (להשתדל בעד חוק שיאשר לקהילה היהדות האורתודוקסית להפרד מהקהילה הרפורמית) ואמר "אנן בדידן ואינהו בדידהו", והגאון ר' ישראל מסלנט נענה לו בראשו ואמר אמן בכל כחו כן יאמר ה' "{{הערה| ספר 'מחזיקי הדת' פיטרקוב, תרס"ז. בשרי המאה חלק ו' עמוד 302 כתןב שהיה נגד}}.
* בשנת ה'תרל"ב יצא פסק דין חתום על ידי 389 רבנים מהונגריה פולין וגרמניה המורה לפרוש מן הקהילה הרפורמית בווינה ואוסר השתייכות אליה (אף שהתנאים לחרדים בה היו טובים יותר מאשר בפרנקפורט אחרי השינוי, כנ"ל). בין החותמים: 'הכתב סופר', 'המכתב סופר' (אחיו), האדמו"ר מויז'ניץ, האדמו"ר מצ'ורטקוב, הרב [[צבי הירש קלישר|צבי הירש קאלישר]], הרב [[אליהו גוטמכר]], הרב פרוינד (מפרג), הרב [[יעקב גזונדהייט|גזונדהייט]] (מוורשה), הרב גלזנר (מקלויזנבורג), הרב מייזל (מלומז'ה), ומתוך רבני גרמניה החותמים: '''הרב במברגר'''{{ביאור|הוזכר לעיל שדעתו באופן כללי הייתה לחייב פרישה, אלא שהוטעה במציאות הקיימת, והציב תנאים שמעולם לא התקיימו.}}, הרב הילדסהיימר, הרב קרליבך, והרב להמן.
* רבי [[עקיבא איגר]] השווה את הרפורמים ל[[צדוקים]] וכתב ש-'אין לנו עסק בהן', ובנו, רבי שלמה איגר אף הורה עם רבני פוזן שיש להוציא את הרפורמים מכלל ישראל לחלוטין {{ביאור|אמנם, לפסק זה התנגדו הרב עטלינגר, והרב הירש.}}