התאבדות – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 77:
בעבר היו במדינות המערב חוקים שלפיהם היוותה ההתאבדות עבירה פלילית. חוקים אלו בוטלו, באשר אין הם הולמים את ההשקפה המודרנית המקנה לאדם אוטונומיה על גופו ונפשו. אף על פי כן, גם כיום אין המשפט סבור שלאדם זכות להתאבד, וחשד כי אדם עומד לשים את נפשו בכפו, מהווה עילה להטלת הגבלות על חירותו במטרה למנוע ממנו לעשות זאת.
בפקודת החוק הפלילי 1936 שחוקק בימי [[המנדט הבריטי]], נקבע עונש של עד שלוש שנות מאסר על ניסיון התאבדות. בישראל המשיך איסור זה להיות בתוקף, אף על פי שלא הופעל, עד שבוטל בסביבות שנת 1966. עם זאת, ההתאבדות עצמה מוגדרת כפשע של רצח בחוק הישראלי ובהתאם לכך מותר למשטרה להתערב כדי למנוע התאבדות{{הערה|[http://www.ismal.co.il/imgs/uploads/refua-umishpat-41-161.pdf הערות להצעת חוק מוות במרשם רופא]{{קישור שבור|14.2.2021}}, רפואה ומשפט 41, דצמבר 2009, עמ' 162}}. בנוסף, ב[[ישראל]] נקבע ב{{סחפ|חוק העונשין|סעיף 302}}: "המביא אדם לידי התאבדות, ב[[שידול]] או בעצה, או מסייע אדם להתאבד, דינו - מאסר עשרים שנים".
כאשר אדם סובל מייסורים קשים וממחלה סופנית מקובל שלא לכפות עליו טיפול שיאריך את חייו, אך כמעט בכל מדינות העולם חל איסור לסייע לו בדרך אקטיבית למות. ב[[הולנד]] קיימות תקנות מקלות בעניין זה, אך הן מותקפות בחריפות, ונטען שהן מובילות ל[[מדרון חלקלק]] שסופו בזילות מוחלט של ערך החיים וברצח שרירותי. ראו [[המתת חסד]].
| |||