אליהו ששון – הבדלי גרסאות

בשנת [[1961]] שב לישראל על מנת להצטרף ל[[ממשלת ישראל העשירית|ממשלתו של דוד בן-גוריון]] כ[[שר הדואר]]. בתפקיד זה החזיק גם תחת ממשלת [[לוי אשכול]] עד תחילת ינואר [[1967]], עת מונה ל[[שר המשטרה]] במקומו של [[בכור-שלום שטרית]] שפרש מטעמי בריאות. כשר הדואר התנגד להמלצות ועדה בראשות [[צבי דינשטיין]] שהמליצה להעביר את שירותי הטלפוניה בישראל לידי חברה אשר בשלב ראשון יהיו [[מניה|מניותיה]] בידי הממשלה, בגלל דאגה לעובדים ועל כן ההמלצות לא יושמו.{{הערה|{{מעריב||הומלץ למסור משק הטלפונים לחברה ציבורית|1964/01/28|00801}}}}

 

 

ימים ספורים לאחר תום [[מלחמת ששת הימים]], כשר [[ממשלת ישראל ה-13|בממשלת האחדות הראשונה]] בראשותו של [[לוי אשכול]] לקח על עצמו את תפקיד 'המוכיח בשער' ובשורה של תזכירי רקע מקיפים לישיבות הממשלה (יוני 1967-יולי 1968), לצד הופעותיו הציבוריות במליאת הכנסת, בפורומים מפלגתיים ובהרצאות, הטיף לצאת ביוזמה ישראלית שעיקרה לנצל את תוצאות המלחמה - שטחי הכיבוש, [[יהודה ושומרון]] ו[[רצועת עזה]], לפתרון [[בעיית הפליטים הפלסטינים|בעיית הפליטים]] מקרב [[ערביי ארץ ישראל]]{{הערה|1=אליהו ששון, '''השלום - כחרס הנשבר''', תזכירים לדיון בממשלה (יוני 1967-יולי 1968), בעריכת אורה יפה, ירושלים תשע"ד, ע"מ 1}}. משא ומתן ישיר עם נציגי האוכלוסייה הערבית הארץ ישראלית יביא לכל הפחות לשלום עמם אם בצורת מדינה פלשתינאית עצמאית ואם בצורת יחידה אוטונומית פלשתינאית שתהיה קשורה בהסכמים עם ישראל וסביר שינטרל את שורש [[הסכסוך הישראלי-ערבי]] וכלי הניגוח העיקרי שבידי העולם הערבי מול מדינת ישראל.