ז'אק ריווט – הבדלי גרסאות

ריווט בחר להיעשות ל[[קולנוען]] בהשראת [[ז'אן קוקטו]]. הוא צילם את סרטו הקצר הראשון בגיל עשרים. הוא עבר [[פריז|לפאריז]] כדי להמשיך בקריירה שלו, והגיע לביקור בסינמטק פרנסייז של אנרי לנגלואה ובמועדוני קולנוע אחרים; שם, פגש את [[פרנסואה טריפו]], [[ז'אן-לוק גודאר]], [[אריק רוהמר]], [[קלוד שברול]], כולם יוצרים עתידיים של הגל החדש הצרפתי. ריווט החל לכתוב ביקורת קולנועית, ובשנת 1953 נשכר על ידי [[אנדרה באזאן]] לעבוד ב"מחברות הקולנוע". בביקורתו הוא הביע התפעלות [[קולנוע הוליוודי קלאסי|מקולנוע הוליוודי קלאסי]] - במיוחד מסרטים של במאי ז'אנר כמו [[ג'ון פורד]], [[אלפרד היצ'קוק]] [[ניקולאס ריי|וניקולס ריי]] - והיה ביקורת חריפה כלפי הקולנוע הצרפתי המרכזי. מאמריו של ריווט, נחשבו לכתביו הטובים והתוקפניים ביותר של כתב העת. ראויים לציון סדרת הראיונות שקיים יחד עם שותפו טריפו, ובמיוחד מאמרו "על הגועל" משנת 1961 בו פרסם דברי ביקורת נוקבים כנגד הסרט קאפו (איטליה, 1960) וכלפי יוצרו [[ג'ילו פונטקורבו]] {{אנ|Gillo Pontecorvo}}. סרטו של פונטקורבו עוסק בחייהן של אסירות ב[[מחנה ריכוז]]. ריווט ביקר בחריפות את השוט המסיים המתאר את התאבדותה של אחת האסירות. ביקורתו נוגעת בסוגיית הייצוג של מחנה הריכוז בקולנוע ובמתח שבין [[אתיקה]] ל[[אסתטיקה]]. ריווט ראה בהעדפתו של פונטקורבו מעשה בזוי ומעורר "גועל". כפי שכתב [[אריאל שוייצר]] בתרגום המאמר: "מאמרו של ריווט העלה סוגיה שיוצרי קולנוע וטלוויזיה, חוקרי קולנוע והיסטוריונים עודם מתמודדים עימה - אתגרי הייצוג, ובפרט "ריכוך המציאות" לכדי מוצר "קל לעיכול" או מסחרי".{{הערה|[https://slil.huji.ac.il/book/2-%D7%96%D7%90%D7%A7-%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%95%D7%98-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%92%D7%95%D7%A2%D7%9C ז'אק ריווט - על הגועל (1961)] מתוך סליל – כתב עת להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה}}