ז'אק ריווט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 8:
ריווט בחר בקרייה קולנועית בהשראת [[ז'אן קוקטו]]. הוא צילם את סרטו הקצר הראשון בגיל עשרים. הוא עבר ל[[פריז]] כדי לפתח את הקריירה שלו, והגיע לביקור בסינמטק פרנסייז של אנרי לנגלואה ובמועדוני קולנוע אחרים; שם פגש את [[פרנסואה טריפו]], [[ז'אן-לוק גודאר]], [[אריק רוהמר]], [[קלוד שברול]], שהפכו יוצרים עתידיים של הגל החדש הצרפתי. ריווט החל לכתוב ביקורת קולנועית, ובשנת 1953 נשכר על ידי [[אנדרה באזאן]] לעבוד ב"מחברות הקולנוע". בביקורתו הוא הביע התפעלות מ[[קולנוע הוליוודי קלאסי]] - במיוחד מסרטים של במאי ז'אנר כמו [[ג'ון פורד]], [[אלפרד היצ'קוק]] [[ניקולאס ריי|וניקולס ריי]] - והעלה ביקורת חריפה כלפי הקולנוע הצרפתי המרכזי. מאמריו של ריווט, נחשבו לכתביו הטובים והתוקפניים ביותר של כתב העת. ראויים לציון סדרת הראיונות שקיים יחד עם שותפו טריפו, ובמיוחד מאמרו "על הגועל" משנת 1961 בו פרסם דברי ביקורת נוקבים כנגד הסרט קאפו (איטליה, 1960) וכלפי יוצרו [[ג'ילו פונטקורבו]] {{אנ|Gillo Pontecorvo}}. סרטו של פונטקורבו עוסק בחייהן של אסירות ב[[מחנה ריכוז]]. ריווט ביקר בחריפות את השוט המסיים המתאר את התאבדותה של אחת האסירות. ביקורתו נוגעת בסוגיית הייצוג של מחנה הריכוז בקולנוע ובמתח שבין [[אתיקה]] ל[[אסתטיקה]]. ריווט ראה בהעדפתו של פונטקורבו מעשה בזוי ומעורר "גועל". כפי שכתב [[אריאל שוייצר]] בתרגום המאמר: "מאמרו של ריווט העלה סוגיה שיוצרי קולנוע וטלוויזיה, חוקרי קולנוע והיסטוריונים עודם מתמודדים עימה - אתגרי הייצוג, ובפרט "ריכוך המציאות" לכדי מוצר "קל לעיכול" או מסחרי".{{הערה|[https://slil.huji.ac.il/book/2-זאק-ריווט-על-הגועל ז'אק ריווט - על הגועל (1961)] מתוך סליל – כתב עת להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה}}
אף שהיה הבמאי הראשון של הגל החדש
▲אף שהיה הבמאי הראשון של הגל החדש שהחל לעבוד על סרט עלילתי, "[[פריז שייכת לנו]]" לא הוקרן עד 1961, אחרי ששברול, טריפו וגודאר שיחררו את סרטיהם שפרסמו את התנועה. ריווט הפך לעורכו של "מחברות הקולנוע" בתחילת שנות השישים. הוא נלחם בפומבי בצנזורה הצרפתית של סרטו העלילתי השני, "הנזירה" (1966). לאחר מכן העריך מחדש את הקריירה שלו, ופיתח סגנון קולנועי ייחודי עם "L'amour fou". בהשפעת הטלטלה הפוליטית של [[מאי 1968]], תיאטרון אימפרוביזציה וראיון מעמיק עם הקולנוען [[ז'אן רנואר]], החל ריווט לעבוד עם קבוצות גדולות של שחקנים על פיתוח דמויות ואפשרה לאירועים להתפתח במצלמה. טכניקה זו הובילה ליצירת הסרט עתיר השעות "Out 1" שנמשך שלוש עשרה שעות. הסרט שמוקרן נדירות, נחשב למעין ח[[הגביע הקדוש|גביע קדוש]] של הסינפילים. סרטיו משנות ה-70, כמו "[[סלין וז'ולי יוצאות לשוט]]", שילבו לעיתים קרובות [[פנטזיה]] וזכו להערכה גדולה יותר. לאחר שניסתה ליצור ארבעה סרטים המשכיים, עבר "[[התמוטטות עצבים]]" והקריירה שלו האטה למשך מספר שנים.
בתחילת שנות השמונים החל בשותפות עסקית עם מרטין מריניאק, שהפיק את כל סרטיו הבאים. התפוקה של ריבט עלתה מכאן ואילך, וסרטו "La Belle Noiseuse" זכה לשבחים בינלאומיים. הוא פרש לגמלאות לאחר שהשלים "סביב הר קטן" (2009), וכעבור שלוש שנים התגלה שהוא סובל מ[[מחלת אלצהיימר|אלצהיימר]]. ריווט שהגן מאוד על חייו האישיים, התחתן לזמן קצר עם הצלמת והתסריטאית מרילו פרוליני בתחילת שנות ה-60, ומאוחר יותר התחתן עם ורוניק מניז.
| |||