נושאים באוטוביוגרפיות של מאיה אנג'לו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 1:
{{הבהרת חשיבות עם זמן|סוג=|זמן=14.02.2021}}
[[קובץ:Angelou_at_Clinton_inauguration.jpg|שמאל|ממוזער|250x250 פיקסלים|מאיה אנג'לו, מדקלמת את שירה "דופק לבו של הבוקר" (On the Pulse of Morning){{כ}} {{אנ|On the Pulse of Morning}} בעת השבעתו של הנשיא [[ביל קלינטון]], [[1993]].]]
הנושאים בשבע ה[[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפיות]] של הסופרת ה[[אפרו-אמריקאים|אפרו-אמריקאית]] [[מאיה אנג'לו]] כוללים [[גזענות]], זהות, [[משפחה]] ומסעות. עיקר פרסומה של אנג'לו נבע מהאוטוביוגרפיה הראשונה שלה, '''אני יודעת למה הציפור הכלואה שרה''' (1969). יתר ספרי הסדרה שלה הם '''האספו יחד בשמי''' (''Gather Together in My Name'') {{אנ|Gather Together in My Name}}{{כ}}, (1974), '''שרים, מנגנים וחוגגים כמו בחג המולד''' (Singin' and Swingin' and Gettin' Merry Like Christmas) {{אנ| Singin' and Swingin' and Gettin' Merry Like Christmas}} {{כ}}(1976), '''לבה של אישה''' (''The Heart of a Woman'') {{אנ|The Heart of a Woman}}{{כ}} (1981), '''כל ילדי האל
מספרה הראשון "ציפור כלואה" ועד האוטוביוגרפיה האחרונה שלה השתמשה אנג'לו ב[[מטפורה]] של ציפור, המייצגת את מאסרה של אנג'לו כתוצאה מ[[גזענות]] ו[[דיכאון]], ותארה את מאבקה לבריחה מכלובה, כמתואר בשירו של [[פול לורנס דנבר]] "סימפתיה". את האוטוביוגרפיות של אנג'לו ניתן למקם במסורת [[ספרות אפרו-אמריקאית|הספרות האפרו-אמריקאית]] העוסקת במחאה פוליטית. אחדותה של ספרות זו הדגישה את אחד הנושאים המרכזיים בהם עוסקת אנג'לו: עוולות הגזענות ודרכי הלחימה בה. במהלך כתיבת האוטוביוגרפיות השתנו דעותיה על יחסי שחורים-לבנים והתגוונו. ככותבות אחרות ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] המאוחרות ו[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] המוקדמות, השתמשה אנג'לו באוטוביוגרפיה שלה כדי לדמיין דרכים אחרות לשם כתיבה על חייהן וזהויותיהן של נשים בחברה המצויה בשליטת גברים. מטרתה המקורית הייתה לכתוב על חייהן של נשים שחורות באמריקה, אך מטרה זו התפתחה בהמשך לכתיבה תיעודית על השינויים בחייה-שלה.
שורה 45:
</ref> בסוף שנות החמישים ותחילת [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]]. אנג'לו ראתה את עצמה כהיסטוריונית של תנועת זכויות האזרח ושל התנועה הספרותית השחורה. היא נמשכה יותר ויותר לנושאי מאבק של לוחמי חירות שחורים, הן בארצות הברית והן באפריקה, נכנסה למערכת יחסים עם לוחם החירות ה[[דרום אפריקה|דרום אפריקאי]] ווסומזי מייק (Vusumzi Make) {{אנ|Vusumzi Make}}, והפכה מחויבת יותר ל[[אקטיביזם]]. בתקופה זו החלה להיות מפגינה ופעילה פוליטית, והשתמשה ב[[סוגה ספרותית|סוגה]] האוטוביוגרפית כדי להדגים כיצד תנועת זכויות האזרח השפיעה על אדם אחד המעורב בה. היא החלה לתרום לזכויות האזרח כמגייסת כספים ומארגנת ב[[התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית]].<ref>Hagen, pp. 103–104
</ref>
=== "נעלי הליכה" ===
חקירתה של אנג'לו את זהותה האפריקאית והאפרו-אמריקאית הייתה נושא חשוב באוטוביוגרפיה החמישית שלה, '''כל ילדי האל זקוקים לנעלי הליכה''' (1986). מקפרסון כינתה את '''נעלי הליכה''' "תערובת של זיכרונה האישי של מאיה אנג'לו ומסמך היסטורי של התקופה בה נוצר זיכרון זה",<ref>McPherson, p. 105
</ref> ראשית שנות השישים. הייתה זו הפעם הראשונה בה אמריקאים שחורים רבים הצליחו לראות את אפריקה בצורה חיובית, בין היתר בזכות עצמאותה של גאנה ועצמאותן של מדינות אפריקאיות אחרות, כמו גם הופעתם של מנהיגים אפריקאים כמו [[קוואמה נקרומה]]. גאנה הייתה "מרכז הרנסנס התרבותי האפריקאי" וה[[פאן-אפריקניות|פאן-אפריקניזם]] בתקופה זו. הבריתות והיחסים עם האנשים שפגשה אנג'לו בגאנה תרמו לזהותה ולצמיחתה. חוויותיה כגולה עזרו לה להשלים עם עברה, ובסוף הספר היא מוכנה לחזור לאמריקה עם הבנה מעמיקה יותר של החלקים האפריקאים והאמריקאים בדמותה. מקפרסון כינתה את ההקבלות והקשרים שתיארה אנג'לו בין אפריקה לאמריקה כ"תודעה כפולה" שלה, אשר תרמו להבנתה את עצמה.<ref>McPherson, p. 107, 113
</ref>
| |||