דפיברילציה – הבדלי גרסאות

ב-1959 החל [[ברנרד לאון]] (Bernard Lown) החל במחקר טכניקה חלופית אשר כרוכה בטעינת סוללה של קבלים לבערךל 1000 וולט בערך עם תכולת אנרגיה של 100–200 ג'אול ואז העברת המטען דרך השראה כך שתיווצר עקומה גלית עם אמפליטודה נמוכה ביותר בעלת אורך סופי (~5 מילישניות) שתועבר על הלב בעזרת אלקטרודות דמויות דוושות. העבודה של לואןלאון יושמה מבחינה קלינית על ידי המהנדס בארו ברקוויטס (Barouh Berkovits) עם ה"קרדיוורטר" (Cardioverter) שהמציא.

צורת הגל של לואןלאון, כפי שהייתה ידועה, הייתה הצורה הסטנדרטית דפיברילציה עד לשנות ה-80 המאוחרות כאשר מחקרים רבים הראו כי צורת גל דו פאזית (בעלת 2 שלבים) מקוצרת (BTE – Biphasic Truncated Waveform) היא שווה ביעילותה בעוד שהיא דורשת העברת רמות נמוכות יותר של אנרגיה על מנת לגרום לדפיברילציה. תופעת לוואי מכך הייתה הפחתה משמעותית במשקל המכונה. צורת גל ה-BTE, משולבת עם מדידה אוטומטית של ההתנגדות בית החזה, היא הבסיס לדפיברילטורים מודרניים.