טירות וחומות המלך אדוארד בגוויניד' – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הסרת פרמטרים ריקים בתבניות שחוסמים שאיבה אוטומטית מוויקינתונים (תג)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד
שורה 12:
| קואורדינטות =
}}
'''טירות וחומות המלך אדוארד בגוויניד'''' (ב[[אנגלית]]: '''Castles and Town Walls of King Edward in Gwynedd''') הם [[אתר מורשת עולמית]] שהוגדר על ידי [[אונסק"ו]] וממוקם ב[[גוויניד']], [[ויילס]]. האזור כולל את הטירותה[[טירה|טירות]] [[טירת בומריס|בומריס]] ו[[טירת הרלך|הרלך]], וכן הטירות והחומותוה[[חומה|חומות]] [[קרנארבון]] ו[[טירת קונווי|קונווי]]. אונסק"ו רואה את אתרים אלו כ"דוגמאות הטובות ביותר לאדריכלות צבאית של סוף [[המאה ה-13]] ותחילת [[המאה ה-14]] ב[[אירופה]]".
 
את הביצוריםה[[ביצורים]] הללו בנה [[אדוארד הראשון, מלך אנגליה]] לאחר פלישתו לצפון וויילס בשנת [[1282]]. אדוארד הביס את הנסיכים הוולשים המקומיים והחל להשתלט על האזור וליישב אותו. הוא יצר עיירות מבוצרות חדשות, המוגנות על ידי טירות, בהן יכלו מהגרים אנגלים להתיישב ולנהל את השטחים. הפרויקט היה יקר מאוד ומתח את המשאבים המלכותיים עד קצה הגבול. בשנת [[1294]] התרחשו מרידות וולשיות בהנהגתו של מדוג אפ לוולין. טירות קונווי והרלך היו מוכנות ושרדו את המרד, אך קרנארבון, שהעבודה עליו הושלמה רק חלקית, הותקף וננזק. לאחר מכן, חידש אדוארד את תוכנית הבנייה והורה על תחילת העבודה בבומריס. אולם מלחמותיו של אדוארד ב[[סקוטלנד]] החלו לדרוש מימון מלכותי, ובמהרה הואטה העבודה בשנית. עבודות הבנייה על כל הביצורים הופסקו עד [[1330]], מבלי שקרנארבון ובומריס הושלמו לחלוטין.
 
הביצוריםה[[ביצורים]] מילאו חלק חשוב בסכסוכים בצפון ויילס במאות הקרובות. הם היו מעורבים בעלייתו של [[אווין גלינדור|גלינדור]] בראשית [[המאה ה-15]] וב[[מלחמות השושנים]] בסוף אותה המאה. על אף הירידה במשמעותיות הצבאית בעקבות [[בית טיודור|שושלת טיודור]] שישבה בכס המלוכה החל משנת [[1485]], הטירות עמדו לשירות במהלך [[מלחמת האזרחים האנגלית]] ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]]. בעקבות המלחמה הורה הפרלמנט על הקטנה, או השמדה מכוונת של חלקים מקונווי והרלך, אך החשש מפלישה פרו-רויאליסטית מ[[סקוטלנד]] הבטיח כי קרנארבון ובומריס יישארו על כנם. הם הפכו לפופולריים בקרב אמנים מבקרים בסוף [[המאה ה-18]] ובתחילת [[המאה ה-19]], ומספר המבקרים גדל ככל שהגישה לאזור השתפרה ב[[התקופה הוויקטוריאנית|תקופה הוויקטוריאנית]]. המדינה הבריטית השקיעה רבות בטירות ובחומות במהלך [[המאה ה-20]], ושחזרה רבות מתכונותיהם מ[[ימי הביניים]]. בשנת [[1986]] הוכרזו האתרים כאתר מורשת עולמית, כדוגמאות מצטיינות לביצוריםל[[ביצורים]] ו[[ארכיטקטורה]] צבאית[[צבא]]ית שנבנו במאה ה-13, וכעת הם מופעלים כ[[אטרקציה תיירותית|אטרקציות תיירותיות]] על ידי סוכנות המורשת הוולשית [[Cadw]].
 
במשך רוב המאה ה-20, הטירות והחומות נחשבו בעיקר כמבנים הקיימים לצורכים צבאיים. השימוש הרב ב[[מצודה קונצנטרית|מצודות קונצנטריות]], [[ברביקן (אדריכלות)|ברביקנים]] ובתי שערים הובילו את הארכאולוג ד. ג. קת'קארט קינג לתאר אותם כ-"[[זניט (אסטרונומיה)|זניט]] בניית הטירות האנגלית", והאדריכל סידני טוי העריך אותן כ-"כמה מהטירות החזקות ביותר בכל תקופה או מדינה".<ref name="King 1991 107">{{Harvnb|King|1991|p=107}}; {{Harvnb|Toy|1985|p=153}}</ref> בסוף המאה ה-20, ובמאה וה-21, הדגישו היסטוריונים רבים כדוגמת מייקל פרסטוויץ' ואביגיל ווית'לי את תפקידי האתרים כארמונות וסמלים של הכוח המלכותי. מיקומם של טירות כמו קרנארבון וקונווי נבחרו על פי חשיבותם הפוליטית וכן על תפקידיהם הצבאיים, ונבנו על גבי אתרים השייכים לנסיכים הוולשים. הטירות הכילו [[דירה|דירות]] ו[[גן (נוי)|גינות]] מפוארות, מתוך כוונה לתמוך בפאר חצרות המלכות גדולות. בטירת וחומת קרנארבון שולבו עבודות [[אבן יקרה|אבנים יקרות]], שנועדו ככל הנראה לחזק את יוקרתו האישית של אדוארד. תפקידו המדויק של האדריכל המלכותי ג'יימס מסנט ג'ורג' בפרויקט הבנייה עדיין לא ברור לגמרי ומהווה נושא לוויכוח עבור אקדמאים. עם זאת, המקורות העיקריים מצביעים על כך שהוא מילא תפקיד מפתח, ותיאר אותו כ"מגיסטרו ג'ייקובו דה סנטו ג'ורג'יו, מגיסטרו אופרציונום רגיס בוואליה" (Magistro Jacobo de sancto Georgio, Magistro operacionum Regis in Wallia) או "מאסטר ג'יימס מסנט ג'ורג', מאסטר עבודות המלך בויילס" (Master James of Saint George, Master of the King’s Works in Wales).<ref>TNA 372/131/26</ref>