אברהם שלמה זלמן צורף – הבדלי גרסאות

באותן השנים נהג לצאת לחו"ל בתור [[שד"ר]] על מנת לאסוף תרומות לטובת היישוב הספרדי בירושלים. היו שהתנכלו לו וכאשר הגיע לאחד הקהילות באיטליה חשדו בו ראשי הקהילה כי הוא מתחזה. כאשר עמדו על הטעות התנצלו לפניו ושמו התפרסם בקהילות איטליה{{הערה|שם=yaari|1='''הגואל שבא לירושלים'''}}. באותן שנים היה בקשר קרוב עם הרב [[יהודה ביבאס]] ואף פעל למען מינויו לרבה הספרדי של [[אמסטרדם]], דבר שלא צלח לבסוף{{הערה|[[אריה מורגנשטרן]], [http://jic.tau.ac.il/moreshet/reshuma.asp?key=1000299 בין רבי יהודה ביבאס לשד"ר ה'פרושים' הירושלמי], [[פעמים]] 40, תשמ"ט, עמודים 156-159}}. הצלחתו בגיוס התרומות הביאה לכך שייזום תוכנית לשיקום שטח בית הכנסת "[[חורבת רבי יהודה החסיד]]" והפיכתו למרכז יישוב יהודי. ואכן בשנת [[1836]] יצא למצרים ובעזרת ה[[קונסול דיפלומטי|קונסולים]] של [[רוסיה]] ו[[אוסטריה]] קיבל [[פירמאן]] (צו מלכותי) מ[[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי באשא]], שליט מצרים (ששלט באותה עת בארץ ישראל), אשר ציווה "כי הרשות בידי העדה האשכנזית להקים את "דיר שיכנז", דהיינו:"חצר האשכנזים", (לימים "החורבה" וסביבותיה), ולבנות בתוכה מעונות ואסר לתבוע מהם את חובות אבותיהם"{{הערה|1=המקור: רבי [[אברהם משה לונץ]] מצוטט ב'''הגואל שבא לירושלים'''}}. הערבים שבירושלים לא אהבו את זה. בטענתו אשז"צ התבסס על [[החוק העות'מאני]] המבוסס על ה[[שריעה]] שעל פיו חוב שעברו עליו 40 שנה הרי הוא בטל - והחוב של רבי [[יהודה החסיד (ירושלים)|יהודה החסיד]] היה בן למעלה מ-130 שנה.